תתארו לכם עולם יפה
פחות עצוב ממה שהוא ככה
ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים
ומעל גגות, הכוכבים
והזמן עובר בלי פחד
ואני הולך לפגוש אותה בגן העדן
תתארו לכם קצת אושר
כי הוא כל כך כל כך נדיר כאן
עיר מגניבה בתוך החושך ושנינו בשמיכה
והיא מלטפת אותי ואומרת לי
מחר יקרה מה שרצית
והיא מלאה השתקפויות של עצב ושמחה
תתארו לכם באמצע יום יפה
שמיים מעליכם, האהבה איתכם
כן, ככה זה קרה, לפתע היא אמרה
אני עוד זוכר אותה, כמו בסערה
תתארו לכם אותי נופל לתוך זרועותיה
תתארו לכם עולם פשוט, חדר ללילה, בית בגשם
ריחות עצים מלאים בתות, ושנינו שיכורים
"אם נפרד אני אמות", היא לוחשת וגועשת
תתארו לכם עוד הזדמנות לחזור פתאום לנעורים
תתארו לכם את החיים, זזים אחורה וקדימה
מה שחסר שוב מיתמלא, מה שהיה פתאום ישנו
ואני מביט לתוך עיניה ונגנב בכוח פנימה
תתארו לכם אותנו מגשימים את כל החלומות
כמה שכואב לחשוב עלינו עדיין ביחד. כמה שכואב לי לראות אותנו עדיין ביחד.
כמה כואב לדעת שזה לא נגמר ולא יגמר.
והכי הכי כואב, כשאתה מבקש סליחה, כשאתה אומר שאתה עוד רוצה, שאתה מפחד שפגעת, שהכל בגללך כי לא נתת מספיק מרחב.
ורק מטומטמת תרצה מרחב מאדם כמוך, ואני המטומטמת הזו.
זה כלכך כאב לדעת את זה שבעצם זה הכל בגללי, כי אני אנוכית ומעצבנת שחושבת רק על עצמי.
וזה כלכך כאב כששאלת אם אני רוצה משהו חדש, ואז אמרת שמגיע לי משהו טוב יותר מזה.
ועניתי לך שאני לא רוצה ולא ארצה שום דבר בזמן הקרוב. כי זה חסר טעם, כי אין לי כוח לזה כבר.
ואני ידעתי ששום דבר לעולם לא יהיה טוב יותר. שהגעתי לטופ וממנו אפשר רק לרדת.
אני מוצאת את עצמי יותר ויותר משתמשת בביטוי "יהיה טוב", "יהיה בסדר". שכנוע עצמי שכזה.
ואני לא מבינה למה, הרי אני נמצאת במקום מתוך בחירה.
ובסופו של דבר לא רע לי.
אני נמצאת בעבודה שאני הכי אוהבת בעולם, שאני הכי נהנית ממנה בעולם ואני קולטת כמה הפקתי ממקום תכלס כלכך לא משמעותי בזמן כלכך קצר.
אם זה התמודדות עם מצבי לחץ מטורפים, או אנשים מגעילים שבדרך כלל לא יוצא לי להתקל במהלך החיים שניזונים מרכילות ומקנאה ואני חייבת להתמודד איתם באופן יום יומי, אם זה תמיד לנסות ולהתאמץ ולהוציא את המיטב מעצמי (ולא, באופן מפתיע, כדי לדרוך על אחרים), אם זה לתפוס את האנשים המדהימים שנמצאים בתוך כל הבלאגן הזה.
והאנשים האלה הפכו בזמן כלכך קצר לחלק כלכך משמעותי בחיים שלי שזה לא יאמן, שהם האנשים לפרוק אליהם אחרי משמרת מסריחה או עוד באסה של הפרידה, שהם האנשים שיפרגנו תמיד ויצליחו להגיד את המילה הזאת שתעשה כלכך טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
