"ושואל מה את עושה, והם אומרים שהם לא יודעים,
ומחפש תירוץ לדבר עלייך,
ואחד מציע שאסע, בעקבות הידועים,
ולוקח ת'מכונית ונוסע אחרייך.
בכניסה לכביש המהיר, שסוללים כל החיים,
המכונית היא בית בעולם של קוקה קולה,
קונה לך ממתקים שאהבת למצוץ, כי זה טעים,
בשביל כוס קפה איתך, הייתי שם גם אלף דולר.
אני נוסע, לא יודע,
לאן, לאן, לאן,
את היית בשבילי הכל,
אבל זה היה מזמן.
ושומע את קולך כמו אז, בין הדלת והחוץ,
צועקת "אלוהים, רחם עלי, שים לי קצת יוד",
חצי חיים עברו, ואיפה הם, מחשב בזהירות,
כמה עוד נשאר לבנאדם לחיות.
על דרך עפר ספוגת גשמים, עולה כדי לקצר את המסלול,
המכונית היא לפעמים כמו גונדולה.
חושב על כל המיואשים, שהתאהבו והתחתנו,
בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר.
אני נוסע, לא יודע,
לאן, לאן, לאן,
את היית בשבילי הכל,
אבל זה היה מזמן.
ושואל אם ראו אותך, אף אחד כבר לא ראה,
ומחפש תרוץ לדבר עלייך.
מטח יריות של מטורף אחד על ראש הממשלה,
אני בוכה עליו כשאני בוכה עלייך.
מכל החרא בעולם, תראי איך אני נראה,
הולך עם כאב בצד מרוב אהבה שלא עוברת,
ולאט לאט נרדם במכונית, כי לפעמים היא גם מיטה,
וחולם על כוס קפה איתך, על מה את חולמת?
אני נוסע, לא יודע,
לאן, לאן, לאן,
את היית בשבילי הכל,
אבל זה היה מזמן."
עבר כלכך הרבה זמן ועדיין למאלבורו לייטס יש את הטעם שלך...
והמחשבות בלילה על היום ההוא שאולי נפגש סתם ברחוב ונדבר ותראה שטוב לי יותר בלעדייך וקצת תתחרט ואולי זה אפילו יהיה עם החברה שלך ואני אראה שהיא כונפה גם במציאות ואני אראה טוב ובמדים ואתה תרגיש שאני כבר במקום אחר והתקדמתי ואתה עדיין תקוע מאחורה משחק בקקה של גאווה עם ילדות ואולי יהיה לך קצת טוב כי תצליח להתגבר עם הטמטום שלך... אבל זה לא יקרה. והתחושה של חום גוף של מישהו חלק ורזה כמוך אפילו שאתם בכלל לא דומים כי הוא פאקינג בנאדם ואתה עדיין ילד ואז מה אם הוא קצת דפוק וגורם לי לחשוב עליך ולהרגיש קצת כמו שאתה גרמת לי להרגיש כי זה לא קרה הרבה זמן ואני רק מחכה לרגע שהכל יחזור להיות לפני שאתה פתאום הופעת בחיים שלי כי הכל היה מושלם לפני כן ואתה באת והרסת הכל בדיוק כמו שאתה יודע. ואולי אני קצת מקווה שהכונפה שלך תגרום לך להתאהב בה בצורה חסרת מעצורים ותרסק לך את הלב כלכך חזק ששנים לא תצליח לישון בלילה ורק תצטער על זה שלפניה היתה לך מישהי שהיתה מוכנה לתת לך הכל ואתה הרסת את זה. וזו הפעם האחרונה שאני אכתוב עליך אי פעם, כי אם זה יקרה שוב אני כבר ארביץ לעצמי כלכך חזק שיאלצו לשלוח אותי לקבן ולתת לי תש 7 ולא להוציא אותי לקורס המסריח של הרשמות.
צבא זה כיף. שביזות יומיות זה על הפנים. סעמק עם חוסר היכולת של צה"ל להתאים את האדם למקום.
באטלס אפ!
לא הצלחתי לבחור תמונה. איך אני מתגעגעת לטירונות שיואוווווו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
