הבריחה מאהבה עצמית גורלית

נשקלתי היום אחרי ביה"ס [על בטן ריקה, לא אכלתי עד אז יותר מ2 מסטיקים :|] והמשקל הראה 46.6.

מצד אחד כל מה שהיה בא לי לעשות זה לדפוק תראש בקיר ולנעול את עצמי עם עצמי לעולם ועד. כלום, אפילו לא 100 גרם. כלום.

ו-וואלה, מצד שני, גם לא הייתה עלייה. שזה גם משו. נראלי שמזה שנה + לא ראיתי תופעה כזאת שהמשקל שלי נשאר אותו משקל ולא מתנדנד בכלל. מה גם שעצם העובדה שאתמול ממש לא התקמצנתי עם האוכל ואכלתי ממש מעל ומעבר, קצת שימחה אותי העובדה שלא עליתי מזה. והסיבה השלישית לחצי חיוך שעלה על שפתיי, היא פשוט כי התהלכתי היום כל היום בהרגשה שאני הגעתי ל47.5 לפחות.

כן, אז כל השמחה הזאת הביאה אותי למצב של אכילה. אפילו כפייתית. נכנסתי הביתה וראיתי את אמא עם הסירים.

אמא כל יום מבשלת, אבל יש יום אחד בחודש בערך, שאמא מבשלת ממש דברים שרק אני אוהבת.

אחותי לא הייתה היום כל היום בבית והיא הרשתה לעצמה 'לפנק' אותי. היו כדורי שוקולד, וכרובית וברוקולי בתנור..תפוא, חזה עוף.

קיצר בלאגנים. מדי פעם היא מלמלה איזה "לא יצא ככ טעים", "הייתי צריכה לשים X ולא Y", "לא משו, פעמים קודמות הלך יותר טוב"

וכאילו ראו שממש אכפת והיא ממש רצתה לרצות אותי ואותה ואת הסיטואציה. לא רציתי להיות זו שתהרוס הכל וגם היה לי ברור שהיא תפרש את זה או כ - הילדה מפתחת שוב הפרעות למינהן. הכנתי בול מה שהיא אוהבת והיא לא נוגעת? או כ - יצא לי ממש מגעיל וכל הבוקר של העשייה לחינם.

ועזבו את זה, זה גם היה ממש מגרה. קיצר יש לי 1001 תירוצים אבל זה ממש לא משנה תעובדה שאכלתי. והרבה.

חישוב קצר ומחופף ביותר מביא אותי ל500. חשק אז גורם לי לעגל ל600.

אחכ החלטתי שאני פשוט חייבת להכנס למיטה, חסרות לי פול שעות שינה ואני עייפה כל הזמן וישנה בשיעורים, וחוץ מזה - אם הייתי נשארת ערה גם הייתי ממשיכה לאכול. נכנסתי למיטה ב3 וחצי, קמתי ב8. נכנסתי להתקלח. ואז אחותי הגיעה הביתה. היא הביאה איתה מלא קוראוסוני שוקולד, ובורקסים, וקולה.. שוב, שטויות. ובאמת שרק אחת ל.... מגיעה הביתה כזאת כמות של משמינים למינהם! אכלתי פאקינג קוראסון וחצי (קטנים). ראיתי בולמוס מתקרב, עזבו, בולמוס בהתהוות, דחפתי סיגריה וכוס קפה חזק לפה. החלטתי שאני חייבת לפצות על היום הזה. (1000+ קל), התקשרתי לחברה ולקחתי אותה ל"סיבוב הליכה קצרצר, חצי שעה את בבית". יצאתי ב10 מהבית, עכשיו חזרתי.

שרפתי 700 קלוריות על הליכה, ועוד 40 בערך על ריצה. על הדרך גם הבנתי שאני ממש לא בכושר ושהעישון פוגע בכושר הגופני [או להפך] ושיש לי מחר גם מבחן בספורט ואני ממש על הפנים. ניחא. היה כ"כ משחררררררר, עזבו תעובדה ששרפתי קל', ושהכאבים היו אטומיים ועם זאת ככ נעימים.... היה ככ נעים בחוץ והיה פשוט כיףףףףףף! עכשיו אני מבינה כמה אני מתגעגעת להליכות של פעם.

וחישוב קצר

1200 -

750

450

מילא

אני רק מתפללת עכשיו שאני לא אראה מחר עלייה. אין דבר שיהרוס לי תמצברוח יותר מזה.

אומנם אכלתי כמו פרה אבל זה ככ לא אופייני לי לצאת ולחפר על זה. אני מתה לירידה. או לפחות ל46.6.

והפעם אני ככ בטוחה שזה לא יגרום לי לאכול ככה.|:

כן אני יודעת שזה לא מענין במיוחד אבל ממש הרגשתי צורך לכתוב בצורה חופרת ומעמיקה. תסלחו לי, נכון? :)

אני אתן הכל, והמטרה תמיד מקדשת את האמצעים.