החיים by לה לה לנד
אני מחפשת את הדרך לשביל האבנים הצהובות. זו הדרך שתוביל אותי לקוסם שימלא את המשאלה שלי. בהתחלה הייתה לי מפה ואז התברר לי שהיה גל בנייה גדול והיא כבר לא אקטואלית. אז שאלתי אנשים בדרך, אבל אף אחד לא ידע על מה אני מדברת, אז קניתי GPS והוא בכלל טען שאני משוגעת |
| 8/2009
למה אין אייקון של דמעות?
תחושה מוכרת מסתננת בי,
כאילו הייתי פה כבר בעבר.
אני מנסה ללא הצלחה להבין איך הגעתי לכאן.
ככל שאני מתקדמת יותר אני מבינה שאני בתוך מבוך.
אבל אני לא מוצאת שום סימן ליציאה.
אני יודעת שזה סוג של משחק.
רק שאני לא מבינה את החוקים שלו.
לפעמים נכבים האורות וחושך מוחלט משתרר.
החושך מביא איתו תחושה חזקה של ייאוש.
והייאוש מביא איתו פחד.
אני קוראת לעזרה ואיש אינו שומע.
וזה מוזר, כי הם נמצאים ממש לידי...
| |
הוריקן
היא נראית כמוני, אבל היא לא אני.
יש לה פנים קשוחות.
כמו גוש קרח שאי אפשר להפשיר.
והיא אף פעם לא מחייכת.
הגוף שלה כאן, אבל המחשבות רחוקות שנות אור.
כל נסיון להתקרב אליה בלתי אפשרי.
אף אחד לא יודע איזו סערת רגשות עוברת בתוכה.
אם היא כואבת,
או אוהבת.
אף אחד,
חוץ ממני.
| |
לגזור ולזכור
אני צריכה לזכור שאני יכולה גם להיות מאושרת.
לפעמים אני צריכה לזכור שהחיים הם לא שחור או לבן.
ושעם אגו לא הולכים למכולת.
אני צריכה לזכור שגם לאביר על הסוס הלבן יש שריטות.
ושהחיים הם לא סרט.
הכי אני צריכה לזכור שאני יודעת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
