מי היה מאמין שאני אחזור לכתוב פה...
כבר כמה ימים שאני פשוט רוצה להתיישב פה ולכתוב בבלוג את כל מה שעובר לי בראש ,ותאמינו לי זה יותר מידי בישבילי.
נתחיל מזה שמה שעברנו במתמטיקה היה התעללות כשמה כן היא ,ללמוד 12 שעות מתמטיקה רצופות? [שעות לא שיעורים]
אני לא מכירה תמושג חופש..כל חופש אפשרי נלקח למתטמיקה ,סתם בזבוז של כסף על שיעורים חסרי תועלת,במלא רק איזה 4 נגשו לבגרות מתוך 26.
אני... ממצב שהיה לי למי לספר ,על מי לסמוך,את מי לשתף...הגעתי למצב..שאולי שתיי בנות אני משתפת..וזה גם בקושי..
לא רוצה לחיות בדו פרצופיות הזו ,השקרים הדברים האלה ,שהם כולכך לא אני,למה הם סביבי ?
אני מרגישה מנוצלת,אני מרגישה שכל התכונות החיוביות שבי נוצלו ומנוצלות,אני מרגישה נורא תמימה שהאמנתי שיש דבר כזה חברה טובה ,
בחלומות וגם אז הן מצליחות לדפוק הכל.
עם כל מה שעובר עלי לאחרונה,אני מרגישה שאני צריכה להיות מאושפזת באיזה בית חולים פסיכיאטרי,ניראלי זה יותר מידי למישי בגילי
כיאלו לא מספיק תלחץ בבצפר ~האובר לחץ בואו נגיד ככה ~ אז יש לי תדבר הזה שכניראה אני מרגישה כלפיו משו ווהוא סהכ בסימן שאלה,
פעם כן פעם לא,ואז את הבעיות עם החברות שאני ממש לא רוצה ולא צריכה ,זה בזבוז אנרגיה חשובה,ואז המשפחה שגם כן מוסיפה לי אקשן לחיים.
גם אם לא יהיו פה תגובות..אני כבר מאושרת שאיכשו פרקתי תרוב,מקווה לחזור בקרוב!
אוהבת ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
