ברווז פקין

אני רוצה לומר להתראות לאורה הכפולה.

בימים האחרונים מישהו קרא את הבלוג בשלמותו אחורה וקדימה .אז קראתי גם אני.

הבנתי משהו, כשקראתי אחורה, עוד אל הימים כשכתבתי על אוכל .

היא כבר לא אני. אורה הכפולה.

קראתי את כל המקומות שעברתי בדרך בכדי לבנות אותה . את אורה הכפולה.

היא היתה לי בית נעים. בפעם הראשונה הצלחתי לדחוק החוצה מחשבות שלא היו תופסות צורה וממשות בדרך אחרת. למדתי שיש לי צורך במילה הכתובה וגם מצאתי בה ערך. למדתי שאני יכולה לכתוב. למדתי שאני יכולה לגעת באנשים עם המילים שלי ומצאתי קירבה ונחמה באנשים שלא פגשתי.

אבל היא כבר לא אני.

אני קוראת אחורה ומרגישה הרגשת דיסוננס אל מול אתה שהוא איננו אתה יותר.

בניתי אותה ועכשיו אני יכולה להשיל אותה ממני.

אני לא צריכה אותה יותר, אני צריכה להיות משהו אחר.

תודה אורה. להתראות.

הדס