אחרי שיחה עם אח שלי ואמא שלי, הגעתי למסקנה שזה לגמריי מגיע מהבית. כל ההרס העצמי הזה. ברגע שטוב מדי בחיים שלי, משהו נראה חשוד. אני יושבת עם עצמי וחושבת מה לא בסדר עם זה שטוב לי והורסת את זה. זה קורה בבית תמיד. טוב מדי וחייבים למצוא סיבה לזה שלא יהיה טוב כי כשטוב מדי זה לא טוב. איך אפשר להתמודד עם זה?
איך אפשר לדבר עם בן אדם שלא מקשיב לי ובטח לא לשאר המשפחה כשאני זו שאותו בן אדם מדבר איתה הכי הרבה?
עצוב לי על המשפחה שלי, אני לא יודעת איך להתמודד איתם. בתקווה שעוד כמה חודשים מה שבדרך ישפר את המצב ויגרום למשהו חיובי במשפחה הזו. מחכה לזה כל כך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Shahar! :)