Think About It

שמתי לב שהתחלתי לעדכן לעיתים קרובות יותר..

ושוב, הכל נובע מזה שאין מה לעשות ועוד כמה ימים אני חוזר לבית הספר...

לא הרבה השתנה מאז העדכון האחרון, זאת אומרת בקשר למצב הבריאותי שלי... רק שעכשיו יש גם סיכוי לא קטן שאני יעבור ניתוח,

ותאמינו לי... הניתוח האחרון שעברתי כשהייתי קטן הספיק לי לכל החיים.

ב20/8 חגגנו יום הולדת לגידי.. אז שיהיה לך במזל טוב עד 120, תמונות עוד לא קיבלתי.

היה באמת סבבה... רק חבל שנגמר מהר יותר ממשחשבנו ועוד עם מישטרה ושכנה משוגעת, מה לעשות.

בזמן האחרון ניתקפתי בגעגועים לכמה אנשים שממש רציתי להיפגש איתם בחופש ולא יצא. טוב נו, ביום ראשון בית ספר.

אז... זהו, זה כניראה העידכון האחרון שלי עד לתחילת הבית ספר.

וסתם תמונה שעיצבתי לאחת הידידות הכי טובות שלי:

רינת רציתי להגיד באמת תודה שאת תמיד שם בשבילי כשאני צריך אותך.

שיהיה בהצלחה לכולם בלימודים

משמעות הבדידות.
תגידי לי איך זה לחיות איתה.
היא נצחית כמו השמש, נצחית כמו המוות.
את בורחת לפני שהוא יתקרב מדי ,
ואולי ירצה לאהוב אותך. בזכות מי שאת.

מדהים לגלוש אחורה ולראות כמה שהשתנתי עם הזמן...

כמה שהמחשבות שלי וצורת החשיבה על הדברים הישתנתה.

כמה שהצד שאני רואה בו את הדברים השתנה.

המצב רוח הולך ומדרדר בדיוק כמו החופש הזה... ומי היה מאמין, שבתחילת החופש היה לי כ"כ טוב.

עשיתי בדיקות לפני כשבועיים גילו לי דלקת מאד חמורה בגוף שאם אני לא יתחיל טיפול סידרתי של אנטיביוטיקה וביקור בבתי חולים כל כמה זמן, אז המצב יחמיר וזה יפגע בכליות שלי. אני שמח שיש לי את קרינה בזמן הזה, שהייתה לה את אותה הבעיה בתחילת החופש והיא החלימה.

אני מאלץ את עצמי לחשוב שהכל לטובה ולהכל יש סיבה, שבעוד כמה זמן אני יזכר ויצחק או משהו.. שהסוף הטוב יגיע.

שבוע טוב, ובריא לשם שינוי

Hate & Pain...

was and will continue.

 For now... just fucking no CONNECTION...

 it's need an end...

 will it end? for good?

נמאס לחיות תחת החשש להגיד משהו ולחשוב באיזו צורה רעה זה ייגמר הפעם..

נמאס לחיות תחת החשש לעשות משהו ולחשוב מה אחרים יגידו...

אבל, אם לא נעשה את זה איך נדע איך זה ייגמר? והאם זה ייגמר? מתישהו...

מילה טובה זאת "מתישהו"... מתישהו מתישהו מתישהו... בלי לדעת אם ה"המתישהו" יגיע...

לצערי לרוב הוא לא מגיע.

הקשר אבד, האנשים מתרחקים והדיכאון, הפחד והעצב מגיעים כעסקת חבילה בלתי ניפרדת.

איך שלא תסתכל, מאיזה עין או צד שתראה או לא תראה את זה.. זה פשוט ככה... ואין מה לעשות עם זה.

אני חושב שבמצבים כאלה.. אם כבר ניסיתה הכל.. צריך לשכוח אולי לסלוח, ולהסתכל קדימה.. הסוף הטוב יגיע מתישהו.

או לפחות לקוות לזה.

איש חכם אמר פעם "ההתחלה של משהו טוב מתחילה בציפיות ובתקוות אליו" ובסוף מגיע ה"BOOM" הגדול "ו..." אין לדעת.

שבוע טוב