הדרך למטה
אני אצליח .. אני אהיה רזה ! |
 כינוי:
I Will Be Thin בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הוסף מסר | 12/2008
השאיפה לשלמות
הגעתי למסקנה שאני פשוט לא מרוצה ממה שיש לי , אף פעם.
כל בן אדם תמיד רוצה יותר ממה שיש לו אבל לא מגיע למידה כזו של חוסר סיפוק שגורם לו אי שקט וחוסר אושר.
אצלי זה לא ככה ובמובן מסוים זה גורם לתסכול. שכל דבר שאני עושה הוא חייב להיות הכי טוב , יותר טוב משל ההוא פה ומשל ההוא שם.
צריך להיות לי הגוף הכי מושלם , השיער הכי יפה , הבגדים הכי יפים , להיות הכי חכמה , הכי מצליחה הכי נחשקת ונמאס לי . נמאס לי שאני לא מסתפקת במה שיש לי . השאיפה לשלמות הזו גורמת לי להיות בן אדם מתוסכל. אני באמת מדוכאת מהעובדה שאני לא "הכי" בהכל. הרצון הזה שסוף סוף יקנאו בי ! ש"ירכלו" עלי מאחורי הגב ויגידו גאד איזה יפה הילדה הזאת. או שיבואו אלי ויגידו לי __ השיער שלך מהמם , או שיאו איזה כוסית את. הרבה פעמים חברות שלי אומרות לי את זה אבל אתם יודעים , רק בגלל שאני חברה. אני באמת רוצה שזה יבוא מתוך קנאה. שבנות שאני לא הכי קשורה אליהן יגידו עלי שאני ככה וככה. שאני אחשב בעיני הבנים כ"וואי היא אחת הכוסיות" ..
ושלא תבינו לא נכון , יש הרבה בנים שמעוניינים בי אבל זה קודם כל בגלל שהם מכירים אותי ובגלל האופי שלי. אני רוצה שידלקו עלי סוףסןף בגלל המראה שלי ולא בגלל האופי שלי. שאיזה בן ידבר עם חבר שלו ויגיד שיאוו איזה יפה זאתי אני הולך להתחיל איתה. (חח אני נשמעת מטומטמת אבל זה באמת מה שאני מרגישה).
שלפחות פעם אחת אני אהווה איום לכ' (ילדה מסוימת שהיא אחת היפות ואני ממש מקנאה בה , מודה). שנלך ביחד ליד חבורה של בנים ואני לא ארגיש רע עם העובדה שכמובן שהן ילכו אליה כי היא חתיכת בלונדינית כוסית אלא שלשם שינוי הם יבואו אלי לפניה. שאני ארגיש שווה , שלמה עם המראה שלי. שאני אוכל ללכת בשיא הביטחון בים או באיזו מסיבה לאיזה ילד חתיך ולהתחיל איתו בלי לפחד שהוא ינפנף אותי. ושוב אני אומרת אני לא מכוערת בכלל ! ואם אני אתחיל עם מישהו הוא לא ינפנף אותי. אבל קיים החוסר ביטחון הזה בגלל שאני שואפת לשלמות ובגלל שזה לא קיים זה מערער את הביטחון שלי.
ובריקוד אותו דבר , תמיד אני צריכה להיות הכי טובה וכשאני לא , זה מתסכל אותי , זה מדכא אותי ואני נכנסת למצב רוח רע. ישר אני אומרת טוב אני פורשת נמאס לי מזה כבר אני לא טובה ואני סתם חושבת שאני יודעת לרקוד.
ואני כן , אני כן יודעת לרקוד. אבל בגלל שאף פעם לא הייתי התלמידה המועדפת על המורה זה מוריד לי את כל הביטחון שלי בריקוד לרצפה.
אוףף למה זה צריך להיות ככה ?! אלוהים שזה יעבור כבר ...
אבל, זה ככה , ואני צריכה ללמוד לחיות עם זה. ולצערי גם לנסות לממש את זה. להיות 'הכי' בהכל.
עריכה : אני מדברת לעצמי ?!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
