כינוי:
גיל: 32 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
נובמבר 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2008
 בלה בלה בלה
לא היה מלא זמן פרק, אני יודעת.
היה לי שבוע עמוס במיוחד, בעיקר בלימודים,
רק לפני כמה ימים קלטתי שאני לומדת 52 שעות בשבוע שזה המון, וזה רק הזמן שהלימודים תופסים לי
יש לי עוד כל כך הרבה מעבר לזה ככה שאני לא יכולה להתחייב שהפרקים יעלו פה תוך זמן קצר.
וחוץ מזה אני במצב רוח נוראי, העלבתי ילדה שמגמגמת ובא לי פשוט למות,
כל כך לא נעים לי ממנה, אני מרגישה מזה רע עם עצמי וזה ממש משפיע על הכתיבה שלי
אז היום הזמן היחידי שיש לי לכתוב אני לא מצליחה להתרכז,
אני רק חושבת כל היום על איך שפגעתי בה ובוכה לאח שלי שאני בנאדם רע [ואני לא]
יש לי הרגשה שזה הולך להציק לי כל השבוע אז אני ממש אשתדל לכתוב פרק ולא לעכב את זה יותר מידי.
אני מקווה שאתן מבינות אותי וסולחות לי על זה.
שבוע טוב, איימי ♥
יש לי שאלה קטנה, למישהו יש את האקורדים לשיר מונסון?
מצאתי מלא גירסאות של השיר הזה, אבל המורה שלי ואני לא מצליחים להגיע לטון הנכון של השיר.
אז אם למישהו יש את האקורדים הנכונים דברו איתי במסן
[email protected] תודה מראש :)
| |
 שום דבר לא נמשך לנצח || פרק 16
טוב, בגלל שאני לא מתקדמת לשום מקום אם החלק הרביעי של 'הסערה',
כי משום מה המזל הטוב כבר מזמן לא משחק לצידי (ולא רק במחשבים),
כתבתי כבר יותר מחצי פרק ולפני שהספקתי לשמור אותו, נפלה עלינו הפסקת חשמל  
בכל אופן החלטתי לא לחכות ולשים את פרק 16.
אני יודעת שזה יוצר בלאגן שכל פעם אני מעלה פק מסיפור אחר,
אבל אני משתדלת לעדכן את הבלוג כמה שיותר.

1 בינואר, 2008 - בחדר של איימי, ניקול וקייט
התקדמתי בחזרה לכיוון החדר.
כשהגעתי ראיתי שניקול ואיימי כבר לא נמצאות שם.
'מתי הן הספיקו?'
חשבתי לעצמי בבלבול.
החלטתי שאני רוצה להמשיך לקרוא את המכתב של ליזי.
אולי כתוב שם איפה היא נמצאת,
אין משהו בעולם הזה שהייתי רוצה עכשיו מאשר לחפש את ליזי ולדעת שהיא באמת חיה.
זה יחסוך לי כל כך הרבה צרות וגם יחזיר לי את אחותי התאומה שכל כך התגעגעתי אליה.
התקדמתי אל המיטה, חוקרת טוב טוב את החדר
כדי לוודא שבאמת אין כאן אף אחד.
הרמתי את המזרן ולהפתעתי הרבה, המכתב נעלם.
"מה?"
צעקתי, לא האמנתי, מי יכול היה לקחת אותו משם?
מי בכלל יודע שהוא נמצא שם?
החזרתי את המזרן בחזרה למקומו ובילגנתי את כל המצעים,
מנסה לברר איפה המכתב, אבל הוא לא היה בשום מקום.
"מחפשת את זה?"
שמעתי את קולו המוכר של מאטיו,
הסתובבתי למשמע הקול וראיתי אותו עומד שם עם המכתב בידו.
הוא התקדם לעברי כשחיוך זדוני מרוח על פניו, ורוע היה ניכר בעיניו.
התחלתי ללכת אחורה, מנסה כמה שיותר להתרחק ממנו ככל שהוא מתקרב אליי,
עד שהרגשתי את המיטה דבוקה לרגלי והבנתי שאין לי יותר לאן ללכת.
הוא רק המשיך להתקדם עד שכבר עמד ממש צמוד אלי, אני בתגובה רק עמדתי שם ושתקתי.
"לא פעם ולא פעמיים הזהרנו אותך שאסור לך לקרוא את מה שכתוב במכתב, או בכלל להתקרב אליו,"
הוא החל לומר בקול תוקפני מתובל בטון עצבני במיוחד.
"ובכל זאת את מתעקשת להתגרות במזל שלך,"
"הזהרנו? מי זה הזהרנו? ממתי אתה חלק בכל הסיפור הזה?"
אזרתי אומץ שאין לי מושג מאיפה קיבלתי, וצעקתי עליו בחזרה.
הוא הסתכל עלי מופתע, לא פחות ממני, על היציאה הזאת שלי.
ואני בלי לחשוב פעמיים, דחפתי אותי ממני ויצאתי מהחדר בריצה.
האמת, שכבר נמאס לי לברוח מכולם, אבל משום מה לא משנה לאן אני הולכת
תמיד יש איזה משהו שגורם לי פשוט לרצות לקבור את עצמי באדמה ולא לצאת משם לעולם.
________
כן, זה מאטיו, הוא ולא אף אחד אחר, אותו אחד ששבר לי את הלב לפני כמה שנים,
חזר אלי פתאום משום מקום וכמו שזה נראה הוא גם מתכוון להכות שנית.
אני עדין לא מבינה איל הצלחתי להתגלגל אל תוך הסיפור הלא הגיוני הזה.
בהתחלה איזה בחור "מסתורי" עוקב אחרי לכל מקום,
אני מוצאת מכתב שהתגלה כי הוא נכתב על ידי אחותי שמסתבר כבר לא מתה,
רקס שגם כיביכול חזר לחיים, מתגלה כמשתף פעולה עם ה"מסתורי",
או יותר נכון הוא ה"מסתורי" בכבודו ובעצמו,
ואז איכשהו מתגלה שגם לבלייר וניקול יש חלק לא קטן בסיפור המטורף הזה,
ועכשיו מאטיו.
מה עוד יכול לקרות לי? אני כבר לא יודעת למה לצפות.
ובעיקר אני לא יודעת אם אני אצליח לשרוד את המכה הבאה.
________
בבריכה
בא לי למות ! חשבתי לעצמי בעודי מתקדמת אל אזור הבריכה, ולבי מקפץ בין חדר התקווה לאגף הייאוש.
העננים שהופיעו בין החשיכה לא בישרו טובות. המשכתי ללכת כשלפתע הבחנתי בסיטואציה מוזרה למדי.
סאם, בלייר ואיימי מנהלים שיחה על שפת הבריכה וניקול עמדה בצד יחד עם שני חברותיה של בלייר, אמילי וג'יין.
הסתתרתי מאוחרי אחד השיחים והקשבתי בקושי לשיחתם. על מה כבר יש להם לדבר?
"מה!?"
שמעתי את בלייר צועקת בקול צווחני אופייני לה.
"איך היא הצליחה לעשות את זה?"
המשיך אותה סאם כשמבט מבוהל על פרצופו, כנראה מה שאיימי אמרה להם לפני מספר שניות,
שלא ממש הצלחתי לשמוע, הפתיע אותם לחלוטין.
"אני לא יודעת איך, זה מה שרקס אמר לי"
מיהרה איימי להתגונן מפני תגובתם של סאם ובלייר. ועכשיו זה היה תורי להיות מופתעת.
בלייר כבר בטוח משתפת פעולה עם רקס ומאטיו, אבל בלייר? סאם? מה הקשר?
המשכתי להרהר לעצמי בקשר לחדשות המפתיעות שלא הפסיקו לחזור על עצמם בראשי, כשהרגשתי יד נוגעת בכתפי,
ומקפיצה אותי ממקומי בבהלה.
________
כן, אני מופתעת לא פחות ממכם.
אבל תמיד ידעתי שיש משהו חשוד בסאם, או שלא.
על מי אני עובדת? הייתי בטוחה שסאם הוא החבר הכי טוב שלי פה, ומסתבר שלא.
מסקנה, אסור לסמוך על אף אחד!
הבן אדם היחידי שאי פעם סמכתי עליו היתה ליזי, אבל היא לא פה.
________
לבי קפא לרגע, הייתי בטוחה שזה מאט אבל כשהסתובבתי לאחור הבחני בטום שעמד מולי מחויך.
נשפתי לרווחה, הקלה גדולה פשטה בי, מעולם לא חשתי לחוצה יותר.
"מה, מצוטטת"
אמר בקול רם והלך להציץ בין השיחים, כנראה רצה לראות למי בדיוק אני מצוטטת.
הסתכלתי עליו מפוחדת, שמא אולי אחד מהנוחכים בבריכה שמע את קולו הרם של טום ויגלה שהייתי שם כל הזמן.
התיישבתי על יד טום וראיתי שהם ממשיכם בשלהם. הם לא שמעו אותנו.
טום מצא לנכון גם לצוטט להם, והקשבנו שנינו ביחד לשיחה המאוד מרתקת של שלושת האנשים
שבחיים אף אחד לא היה מנחש שהם אי פעם יהיו באותו המקום בלי להגיע לויכוחים מיותרים.
"מתי כל זה כבר יגמר?"
שמענו את איימי אומרת ביאוש ונוחתת בכבדות על אחת המיטות שיזוף שהיו שם.
"כמו שזה נראה עכשיו, לא בזמן הקרוב!"
סיכמה בלייר והתיישבה על יד איימי.
"נמאס לי כבר להעמיד פנים שאני חברה של ביל, ושהכל פשוט מושלם."
המשיכה איימי להתלונן וטום ואני פקחנו את עינינו בתהדמה.
"מה!? אני לא מאמין שככה היא מנצלת את אח שלי!"
צעק טום בעצבנות, ואני מיהרתי להשתיק אותו.
"אח שלך?"
שאלתי, מבולבלת לגמרי מכל הסיטואציה.
"כן, לא שמעת שהיא אמרה שנמאס לה להעמיד פנים שהיא חברה שלו."
הוא אמר, עדין עצבני.
"רגע, אתה רוצה להגיד שאתה אח של ביל."
"כן,"
אמר טום כאילו שזה ברור מאליו. ואני המשכתי לתהות לעצמי ולנסות לקשר בין כל המקרים.
"בואי,"
אמר טום ומשך בידי, מוביל אותי ליציאה מאזור הבריכה.
"לאן זה?"
שאלתי כשאני נגררת אחריו, אך הוא לא השיב תשובה ורק המשיך ללכת ליעדו.
המשכתי ללכת אחריו, זה היה יותר ממה שהעזתי לחשוב עליו אי פעם, כל מה שקרה בשעות האחרונות.
תמונתו של מאט שוב עלתה בראשי. אם הוא ימצא אותי? החששות הטריפו את מוחי.
טום הוביל אותנו אל כיוון המעונות של הבנים. הוא לוקח אותי לחדר שלו? חשבתי ולבי החל לפעום במהירות.
נכנסתי לחדרו של טום בצעדים מהוססים, מצפה להיתקל באחד מחבריו, ידעתי שטום חלק את חדרו גם עם סאם.
אבל לא היה אף אחד חוץ משנינו, מה שגרם לי להיות עוד יותר בלחץ.
"רוצה לשתות משהו?"
הוא שאל לאחר שהדליק את האור בחדר, והצביע על המיני בר שהונח בקצה החדר.
"לא, תודה."
משהו לא הסתדר בתמונת החדר, העפתי מבט חטוף סביב בניסיון לאתר מה זה בדיוק.
התיישבתי על הספה הגדולה שעמדה בקצה החדר,
"הכל בסדר?"
שאל טום והתיישב על ידי, כנראה הוא הרגיש בתחושת המבוכה שחשתי.
"כן,"
עניתי וזזתי באי נעימות על הספה, כשהוא החליט פתאום להיצמד אלי.
עכשיו גם גיליתי מה היה לא בסדר בחדר. את חצי הקיר שמולי כיסה פוסטר בשחור לבן של אחת הדוגמניות
הכי לוהטות בשוק. זה עמד בסתירה לעיצובו החמים והתרבותי של החדר.
טום צימצם את המרחק הקטן שהיה בינינו בכך שנצמד אלי, ידיו נשלחו אל מותני, וריח טוב של בושם עטף אותי.
לפני שבכלל הצלחתי להבין מה קורה, טום הצמיד את שפתיו אל שלי, ונישק אותי בעדינות.
בהתחלה לא נענתי לנשיקה, אבל אז נורא התלהבתי מהרעיון ונסחפתי איתו לנשיקה לוהטת במיוחד.
"את רוצה להמשיך?"
הוא שאל פתאום ושיחרר את אחיזתו בי.
"לא," מיהרתי להגיד לפני שאנשוך את הלשון.
"בסדר."
טום התיישב רחוק ממני ומשך את ראשי לכיוון ברכיו. הוא ליטף את ראשי, וחיוך תמים התפשט על פני.
הסטתי את עיני לכיוון הקיר ממול ונתקלתי שוב בפוסטר המטריד. בדרך כלל לא היתה לי בעיה
אם איך שאני נראית, אבל מול היידי קלום, הטופ מודל הגרמניה הכי מפורסמת בעולם,
היה קצת קשה שלא להרגיש כל מילימטר של צלוליטיס.
עכשיו גם שמתי לב לעובדה שהיא ועוד כמה בחורות הופעיו בעוד כמה תמונות ממוסגרות שעיטרו את
קירות החדר, ולא לבד. שלושת הנערים שגרו בחדר ככיכבו בבירור בכמה מהן.
"זאת חברה שלך?"
הצבעתי על אחת התמונות והתיישבתי בחזרה על הספה.
"היתה."
"ועכשיו?"
"אין לי חברה, אם זה מה שאת שואלת."
הוא ענה והרכין את ראשו כדי להביט עמוק אל תוך העיניים שלי, מהלך שגרם לי לקצר במוח.
רק זה היה יכול להסביר את העובדה ששלחתי את שתי זרועותי ומשכתי את ראשו אלי כדי לשחזר את
הנשיקה הארוכה מקודם.
הרגשתי את ידיו זוחלות מתחת לחולצה השחורה שלבתי. המגע היה חם ומלטף,
אבל בהחלט לא תובעני, כאילו נתן לי את הזמן להחליט לאן אנחנו ממשיכים מכאן.
אבל זה רק גרם לי להתבלבל יותר. חשבתי על סאם ועל הנשיקה שלו באותו יום,
מה שגרם לי לתהות, מה לעזעזל אני עושה עכשיו עם טום?
ליטפתי את גבו הנערי של טום וניסיתי בכוח לא לחשוב על מאטיו, מובן שהצלחתי רק לחשוב עליו יותר.
טום התחיל לנשק את הצוואר שלי, וזה היה כל נעים, שהייתי קרובה להחליט לשכוח מהכל ופשוט להתמוסס בזרועותיו.
ואז הוא עצר, הרחיק אותי ממנו והביט לתוך עיני במבט מבין,
"את נבוכה, נכון? זאת באמת הפעם הראשונה שזה קורה לך."
"מה?!" עצרתי בקושי את הצחקוק.
"זה."
הוא נישק עוד פעם נשיקה טורפנית במיוחד, עד שכבר באמת ראיתי כוכבים. אבל אחר כך הוא הניח לי והתרחק ממני.
"את לא סגורה עם עצמך על העניין. חבל לעשות את זה ככה, זה יכול לקלקל את הכל."
"יכולתי לזייף משהו,"
ניסיתי להצחיק אותו. הוא אפילו לא חייך.
"אם היית נראית לי זייפנית, לא הייתי מתקרב אליך מהתחלה."
"אז אתה מתמחה בלזהות את זה מרחוק?"
שוב ניסיתי להסתיר את מבוכתי, וגם את הפתעתי. הוא כמובן צדק, לא הייתי זייפנית.
"כן," טום משך בכתפיו, "בחורותכאלה משעממות אותי מראש."
"ואיך הבחורה שתלויה פה על הקיר? היא לא מזייפת?"
"אז זה מה שמטרד אותך? התמונה של אן? איך לא חשבתי על זה?
"איך באמת?"
"פשוט לא נראית לי כמו אחת שנכנסת לתחרויות מכל סוג שהוא."
"זה מוזר, ככה אני תמידחשבתי על עצמי,"
אמרתי מתוך הרהור,
"אבל זה כנראה לא ממש מדויק, עובדה שהחברה היפה שלך הכניסה אותי ללחץ בנוכחותה הווירטואלית בלבד."
המשכתי לומר כשלפתע נשמעה טריקת דלת חזקה מכיוון הכניסה.
הפנתי את מבטי אל הדלת, "מאטיו,"

וואו, הפרק יצא ממש קצר ורדוד לדעתי 
אני אנסה לפצות אתכם פעם הבאה,
אבל עכשיו אני צריכה ללכת.
איימי 3>
| |
|