סילי - גבר אמיתי

שעת בוקר מאוחרת והטלפון מצלצל.

מבלי משים, אני מסנן ומסתכל על השעון רק בשביל לקבל אישור על העובדה שעדיין מוקדם ואפשר לנמנם במיטה.

השעון הראה "14:00" והאישור הושג ללא קושי.
ככה זה כשאתה בטלן בחצי משרה ומובטל בחצי השני.

עברה לה רבע שעה והחלטתי להתעורר. יצאתי מהחדר, לבוש בתחתונים ושיער גוף למכביר ושמתי את פעמי אל עבר השירותים הקרובים.

הפעם, השכנים לא שמו לב והכל עבר בשלום.

לכשחזרתי אל החדר, חיכתה לי קערת בורשט על הטלווי..סליחה, אין לנו טלוויזיה למקרה שאחד מקוראי הוא מראשות השידור. 
תנחומי בשני המקרים.

בכל מקרה, בבורשט עסקינן ולכן, כשראיתי אותו, הבנתי שאבא הציע מנחת פיוס והשלמה בדומה לאמריקאים עם הפרוייקט המגניב שהם עשו בשביל יפן..משהו עם מנהטן.

בלי קשר לבורשט בריח גרביים (אותו אני לוגם בעונג רב),  הייתי רוצה לספר לכם על חיי לאחרונה.

הכל החל לפני שנתיים וחצי, בהם התחלתי לעבוד בעבודת החלומות שלי.

הכל היה אחלה ואפילו התחלתי לעשות את התואר הראשון הראשון שלי בפסיכולוגיה, באוניברסיטה הפתוחה, שכרתי דירה עקב הגיל המופלג דאז והכל נע על מי מנוחות.

ולמרות הכל, הכשל היה בלשכור דירה עם שותף שלא יכל להחזיק את עצמו וכך, בלית ברירה במשך כמעט שנה וכמעט באופן בלעדי, כלכלתי את שנינו וכששותפות זו התפרקה, שילם זה את חובותיו ברכוש (מישהו מעוניין בספת עור עם אחוז מזערי של זרע אלמוני בין קפליה?).

את התואר, לא סיימתי.

לאחר אותו עניין ארזתי את מטלטלי וחזרתי לגור עם אבי. מידת האושר שעטפה אותי הייתה אקספוננציאלית, רק לכיוון ההפוך ואמרתי לעצמי שיהיה זה אקט זמני עד שאמצא מקום אחר.

היעד – הרצליה.

אחרי חיפושים מתישים של המון דירות, מחסנים ומקלטים שעדיין נראו יותר טוב מהדירה של אבא (אם כי היה חסר בהן את אותו ניחוח סובייטי ומוכר), לא מצאתי דבר ולאחר שהזדמנות נדירה נקרתה בפי, מצאתי דירה בת"א, ללא דמי שכירות:

העניין התרחש בזכות חבר די מפורסם, שטס לסיבוב הופעות בן מספר חודשים ואשר נתן לי את מפתחות הדירה, שכן מדובר בת"א ויש לשמור על ספריו הבלויים, הבגדנים האורבניים-א-לה-הומלס צרפתי-יד-שניה המאכלסים את ארונותיו, ושלל מיני מטלטלין.

היו לי הרבה גיטרות  ואמרתי היי – ניסע למרכז, נחיה כמו היפים, נמכור אותן ויהיה פאן, כמעט באותו הרגע, הכרתי את שותפיו.

שאלה: האם עדיף לשבת על זין ולאכול עוגה, או לשבת על עוגה ולאכול זין?

תשובה: זה לא משנה.

אתה נדפק בשתי הפעמים ולאחר סבל בל יתואר, נסיונות אונס תמוהים (כן, זאת המילה המתאימה) , שותף מבוגר ממני אך ילד בנפשו והרבה [מאוד] תנועה לא מבוקרת בדירה, חזרתי אל אבי - לא לפני שקיבלתי טלפון ממשרד הביטחון:

"שלום, אני מדברת עם סילי?"

"עכשיו כן"

"היי, מדברת שםחסוי כוסבלוי ממשרד הביטחון, מה שלומך?"

"יש לי פטור ממילואים"

"חחח.. לא לא, רציתי לידע אותך בנוגע למלגה שמגיעה לך"

"אין לי בגרות"

"זה לא משנה"

"לא סיימתי ת'שירות"

"זה לא משנה"

"אמא שלי זונה"

"זה לא..רגע מה?"

"אמ..למה הכוונה?"

"בלה בלה בלה מלגה מלאה, בלה בלה בלה לא צריך כלום, בלה בלה בלה, בזכות השירות"

"תשלחי לי פרטים במייל"

"אחלה, כל טוב"

-ניתוק-

לאחר שפיזזתי כמו ילדה קטנה, הבנתי שאוכל ללמוד בכל מקום בארץ,  בחינם. ארזתי את המזוודות וחזרתי לדירה של אבא.

[המשך יבוא]