סילי - גבר אמיתי

בנוסף להיותי מילואימניק פעיל, בעל בגרות מלאה, פסיכומטרי - ממוצע או לא, ונסיון לכבוש את העולם עם תואר בתעשיה וניהול - אני גם עובד בבית קפה כי אני מאמין ללא צל ספק, שבלי תואר, אסור לך לעבוד בעבודה אמיתית.

אני אומר שאני אוהב את בוב דילן, בשביל שיחשבו שאני מבין במוזיקה, אני קורא את העיתון החינמי של הרכבת כל יום,

מדבר עליו בסמולטוק הבוקר של העבודה, שותה קפה, אומר שאני אוהב אלכוהול, נגד סמים - כי זה הופך אנשים לאנסים ורוצחים,

לובש חולצות מכופתרות עם פסים – כי אני לא בדיוק צעיר, אבל גם לא זקן - מתקדם.

קונה בגדים לפחות אחת לחודש, מזכיר את חברה שלי בכל משפט שני,

אני אוהב קולה , מדבר על זה שאין על האוכל של אמא, אוכל בשר עם קטשופ וחושב שקינואה ודגנים זה באמת בריא,

אני לוחם חזית במלחמת הקוטג' ולמצעד הגאווה אני לא הולך כי זה של הומואים, אבל מדבר עליו בשביל שמדברי ישתמע שאני פלורליסט.

יש לי ספריה של ספרים בבית, בעיקר של הרלן קובן, ג'ון גרישם ואילן הייטנר - כי אני נהנה מספרות איכותית,

וכי זה מסתדר עם הצבעים של השטיח (חברה שלי התעקשה), אני לא מבין ציניות וסרקזם, בשבילי - הוא שם של מחלה.

אני שונא אנשים חדשים, כאלה שאני לא מכיר, הם מערערים את מעט הביטחון שצברתי במסגרת הקולקטיב הנוכחי –

שינוי זה רע,גם אם רשמתי שהוא לטובה כי אהבתי משהו שמישהו אמר בטוקבקים של ויינט.

אני מעשן סיגריות לייט, אבל רק מדי פעם כי אני לא מספיק גבר להחליט אם לעשן או לא, אני שותה קפה בארומה ותמיד אומר שבקפה ג'ו יותר טוב,

אני לא מסתכל לצדדים כשאני הולך ולפעמים אני נתקע בעמודים - אבל בגלל שאני לא רואה אותם, אני אומר סליחה בכל מקרה.

בכל אופן,אני - הסחי בהתגלמותו, רואה את הריאליטי היומי, בדיוק כמו כולם, מתעדכן בתוצאות של הספורט לא כי אני אוהב,

אלא בשביל השיח; אני גר במרכז - בלב הבועה עם כל חברי הסחים וכשאני מדקלם את מספר הטלפון שלי,

אני לא מזכיר קידומת כי הרי ברור שכולם בת"א.

האנגלית שלי ממוצעת וכשאני כותב משהו חכם - זה ציטוט שלקחתי ממישהו אחר ברשימה כשהוא בתורו, לקח את זה משיר שכרגע ניגנו,

במקרה הטוב, באמטיוי. את הידע הכללי שלי רכשתי ממונית הכסף וכמובן מהמירוץ למיליון.

אני סטודנט במשרה מלאה כאמור, ואני מכיר בחשיבותם של הלימודים, אבל אבכה בכל הזדמנות אפשרית על קיומם של מבחנים

ועל העובדה שאני באמת נאלץ ללמוד דברים, תמונת הפרופיל שלי בתקופת המבחנים משתנה לסטודנט סובל

או כל מיצג מקורי אחר שעליו אני מצליח לחשוב (או לשאול ממישהו שרק אני מכיר, ושאר חברי לא יראו שגנבתי).

אני מפרסם סטטוס בכל בוקר, בד"כ את אותו האחד בנוסחים שונים וכשאני שולח הזמנות למשחק הפייסבוק התורן,

אני מצפה שלפחות חצי מהרשימה שלי תצטרף – אחרת הם לא חברים.

אני לא שוכח לדבר עם ח'תים אחרי כל משפט, יחד עם 3 נקודות (או 2) -  בשביל שיחשבו שאני עמוק וכמובן, שאני לא מבדיל בין רבים של זכר, לאלה של נקבה.

אני הסחי האולטימטיבי, שמדבר על כמה ששירות הלקוחות גרוע, ועל כמה שכל העולם חייב לי, כי אני לקוח ולי מותר

אני זה שחוסך חצי שנה ללפטופ ומגיע איתו לכל פגישה, גם לארוחות שישי אצל אמא כי כשיש לך לפטופ - אתה לא רק סטודנט - אתה יזם.

כמובן - שאני מרגיש, במקום מסויים, שאני שונה ומיוחד, אבל כששואלים אותי על עצמי - אני אומר "סתם, רגיל כזה..חח".

אני הוא צחי הסחי; I am - the 99%.