זה אותו הפחד כל פעם מחדש, השריטה שלא מפסיקה לחרוט ולכפות את עצמה עליי.
הייתי עוקרת אותך מהחיים שלי כל כך מהר בעד כל שריטה אחרת.
את מעיקה עליי וגורמת לחשוב יותר מידי, על הכול, בטירוף.
הלוואי ותלכי כבר, את לא שווה את זה, את גורמת לי לדברים כל כך מפגרים שלא התכוונתי עליהם.
ואו,
אם היית נעלמת,
הייתי הכי מאושרת בעולם.
את פשוט לא מרפה,כל פעם מחדש מתגלגת כמו גלגל משומן היטב.
אמן ואני אצליח לגרש אותך ביום מן הימים!
אמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
