לא יכולתי יותר ,
פשוט לא יכולתי יותר ,
נשברתי ,
הכל היה רגיל ,
אכלנו ארוחת ערב יום שישי ,
ופתאום הוויכוח הזה חזר ,
דווקא שחשבתי שיהיה לי קצת שקט מזה ,
הם ממשיכים לדבר על זה , הם ממשיכים להתווכח איתי ,
לצעוק ,לריב ולגרום לי להרגיש הכי לא טוב בעולם .
אתם לא מבינים שהדעה שלכם כבר לא מעניינת אותי ?
בסדר , הבנתי שאתם חושבים שאני חייבת ללכת לברנר
אבל זה בסופו של דבר החלטה אך ורק שלי .
כל הזמן ראיתי ריבים של ילדים עם ההורים שלהם
וידעתי שלי זה לא יקרה ,
כי לי יש הורים אוהבים ,תומכים
[ לפחות ככה חשבתי .. ]
ועד עכשיו ? אפפעם לא רבתי איתם באמת .
כנראה שלכל דבר יש את הזמן שלו והינה התור שלי הגיע .
איך בשנייה אחת הם יכולים להרוס לי יומיים כל כך כפיים?
והכי הפתיע אותי ? הצביעות הזאת שלהם ,
יותר נכון של אמא שלי
אפפעם לא חשבתי שהיא תהיה כזאת,
היא תמיד היתה כל כך טהורה וכנה וישרה,
היא תמיד שנאה שקרים
אז מאיפה באה הצביעות הזאת ?
שלרגע את אומרת לי שאת תתמכי בי ולא משנה מה ,
שזה לא משנה לך מה אני יבחר בסוף ,
שאת לא תנסי לשכנע אותי ,
ושזה החלטה שלי ,
ואז מול כל המשפחה את פתאום מתקפלת ויוצאת עליי ככה ?!.
טעיתי בקשר אליכם בהכל ,
כנראה שאתם לא מושלמים בכלל .
אז תודה לכם שהצלחתם להרוס לי ,
עד שהיה לי טוב ,
תודה רבה באמת .
הלוואי והייתם קוראים את כל זה,
והייתם מבינים כמה אתם פוגעים בי ,
והקטע הוא שאתם לא צודקים .
ובעיקר אתה ,
אני שונאת שאתה חושב שאתה צודק בהכל ולא משנה מה .
מה אתה חושב לעצמך כשאתה אומר לי שהרמה שלי היא של ילדה בכיתה ו' ?!
חשבתי שאתה אבא שלי ,
אבא שאמור לאהוב , אמור לתמוך
ובעיקר אמור לעודד גם כקשה לי או שאני לא מצליחה איזה תרגיל מטומטם במתמטיקה.
ואפילו שגם תומר אומר לכם שאתם טועים ,
שברנר בכלל לא כזה טוב ,
וזה לא שלמדתם שם פעם שאתם יכולים לדעת איך זה ,
אתם לא מקשיבים , אתם עסוקים בשלכם .
נמאס לי נמאס כבר מהבצפר ברנר הזה
הלוואי והוא לא היה קיים.
זה הגיע כבר למצב שאני אפילו לא רוצה להיות ליידכם , לאכול ליידכם ,
אתם מגעילים אותי ,
אז לקחתי את הצלחת שלי והלכתי לחדר .
אני מעדיפה אפילו לאכול לבד מאשר איתכם .
אז היום הכרתי את ההורים האמיתיים שלי ,
באמת הגיע הזמן .
פוסט פריקה לעצמי .
מקווה שעד פעם הבאה הכל יהיה יותר טוב .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
