Nine In The AfterNoon יום יבוא ואני אמצא את האהבה שלי,יום יבוא ואני אהיה מאושרת |
כינוי:
בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוגוסט 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2008
זה משהו שאני מרגישה. לקחת אוויר , להשתעל , להיחנק , לנסות שוב , להכניס ולהוציא אוויר מהר , להרגיש שמשהו תקוע בגרון אבל בעצם אין שם שום דבר , לנשום בכבדות , לנסות להוציא את מה שתקוע בגרון אבל שום דבר לא יוצא, להבין שאין שם כלום . לנסות שוב , לקחת אוויר , שוב ושוב להיחנק .
אפילו לנשום כמו שצריך אני לא מצליחה . אני יודעת שאין לי שום דבר בגרון אבל המחנק לא עוזב אותי . זה לא משהו שאכלתי , זה לא משהו ששתתי , זה משהו שאני מרגישה . הרגשות הרבה יותר חזקים ממני , וכל יום אני מבינה כמה הם יותר גדולים ממה שחשבתי .
כמה שהייתי רוצה לחזור לתקופות קודמות במהלך השנה הזאת , שהכל היה עוד תמים , שהכל היה עוד מלא באהבה , בשמחה , באושר . שעוד לא ידעתי כל מה שמצפה לי . שעוד לא ידעתי שאני הולכת לאבד אותו . שעוד הייתה בי תקווה , שעוד האמנתי שבאמת יכול לקרות משהו . ואם הייתי חוזרת הייתי משנה כל כך הרבה דברים , הייתי מוכנה לעבור את הכל שוב , באמת . רק חבל שאת הגלגל אי אפשר להחזיר אחורה .
באמת שאני מנסה להיות אופטימית , אני מנסה לקחת את הכל בפרופורציות , אני מנסה להבין שזה לא מה שהיה צריך לקרות כנראה , אני מנסה לקחת בקלות , אני מנסה לא להפגע , אני מנסה לחייך , אני מנסה להאמין , אני מנסה להמשיך עם החיים . ויש רגעים , יש רגעים קטנים , יש רגעים קטנים וספורים , שאני מצליחה . אבל בשאר הרגעים לא . לא משנה לאן אני מסתכלת או מה אני עושה הכל מזכיר אותו .
וזה לא רק הוא . זה גם ההורים שלי . הם רק מוסיפים עוד ועוד חנק . כמה חוסר רגישות , כמה אטימות , אני באמת שכבר לא מכירה אותך . את לא אמא שלי , לפחות לא כמו שעד עכשיו הכרתי אותך .
זה כבר יותר מדיי זמן בשביל להיות " תקופה שתעבור " כל כך רוצה שזה יגמר , שהוא יבין שטעה , שהם יתאפסו על עצמם ויחזרו להיות מה שהם היו .
אני כל כך מחכה ליום רביעי , כל כך. זה באמת התקווה האחרונה שלי .
המחנק לא עוזב אותי .
| |
|