רוז,
המכונה בכינוייה המר,הילדה עם החיוך העצוב.
אתמול מצאו אותה...בירקון,כמו שכולם יודעים.
קשה לי לדעת מה עובר בראש של המפלצות האלו שהם הורגים ילד,כ"כ חסר אונים,כ"כ תלוי.
זה מוכיח,שהגוף היא מכונה מורכבת ביותר,וכל פעם אנו מתפלאים מההשלכות של מה שהיא עושה.
לטוב ולרע.עושים משהו אכזרי,שאי אפשר לכפר עליו,כל תחנון לא יעזור.
ואז שרואים שאין שום אפשרות להינצל,מתחרטים.מצטערים.
ברגע משנה המוח את כל תפיסת עולמו,וחושב על מה שעשה באותו רגע.
איך הפך אדם,למפלצת.
החודשים הללו קשים לכל אדם,שלא אנוכי.
גולת כותרות העיתונים סובבים אך ורק סביב רצחי ילדים תמימים,המניעים הם לא תירוצים.
לא עוני,לא פיגור ולא סיבוכים.לרצח.אין שום תירוץ.
אני מאמינה,שמה שנועד לקרות,קורה,גם אם יגיע סוף העולם.
והדברים הללו.הרצחים.הם תרגיל בשבילנו,להרגיל אותנו,תושבי מדינת ישראל שכל הזמן עסוקים בעצמם וחיים בבועה
שלהם,לצאת מהבועה ולראות מה קורה בחוץ,לרחם,לחשוב על זה ולדאוג לאחרים,האלה שעולם מושלם,לא כולל בלקסיקון שלהם.
אחח...באמת הגוף מכונה מורכבת יותר ממה שחשבנו.
יהי זכרה ברוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
