שקרנים? לכו ______

זאת פעם ראשונה שאני כותבת בלוג.

יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לומר אבל אין לי כל כך אם מי לדבר..

אז החלטתי לפתוח בלוג (בשם בדוי כמובן) ולשפוך מה עובר עלי.

אז ככה.

קודם כל, כמה דברים עלי.

קוראים לי עדי

בת 14

מעיר כלשהי

לא מעשנת, לא שותה(חוץ מXL ורדבול כשיוצא)

ז"א אף-פעם לא השתכרתי ואני גם לא רוצה.

מה אני צריכה את הזבל הזה?

אני חולה על רוק, ומעריצה את סימל פלאן (בעיקר את סבסטיאן)
כותבת שירים, שרה,

יודעת לנגן קצת על אורגן, אבל תחלס אני רוצה לנגן על גיטרה..

ויש לי גיטרה.. אז בינתיים אני יודעת ליקרוא רק טאבים כאלה.. את הליווי אני לא יודעת עדין

אבל אני אדע.

אני חיה בשכבה של ארסים. מה ז"א?

מכיתה ז', איזה 4 בנות ו-4 בנים, הפכו ללא בתולים,

בל"ג בעומר הם שתו, וחלק התעלפו כזה מרוב אלכוהול.

רוב השיכבה שלי מעשנת.. בקיצור..

צריך לשלוט בעצמך.

מצאתי לי את החברים שהכי מתאימים לי בעולם.

לחברה הכי טובה שלי קוראים: לי.

היא החברה הכי מדהימה העולםם כל דבר אני מתיעצת איתה ואנחנו הכי סבבה אחת עם השנייה.

כשחושבים על זה, אנחנו אף-פעם לא רבנו (טפו טפו :]  ) כאילו..  ויכוחים ברור.. וזה.. אבל..

כאילו ריב רציני..?.. אף-פעם.

בכיתה ז', כשאני חושבת על זה, עשיתי מזה טעות.. כאילו אני ולי.

אנחנו התחברנו עם ילדה אחת מהכיתה שלנו. קוראים לה ספיר.

חשבנו שהיא חמודה.. וזה.. יש לה קול של ילדה קטנה.. וטאוריות מצחיקות...

אבל כל פעם היא הפרידה אותנו מהמקובלים שבכיתה (והכיתה שלנו ילדים טובים יחסית לשיכבה.. כאילו כמוני).

ורצתה שנצא רק שלושתנו. אני לי וספיר.

ועכשיו אני ולי פשוט מצטערות על הרגע שהכרנו אותה. לאט לאט, הקול הילדותי שלה התחיל לעצבן (בכיתה ח')

וזה לא רק הקול שלה ילדותי. זה כולה.

והטאוריות שלה כבר לא הצחיקו אותי. כאילו נימאסססס

וכל כיתה ז', מיקה, (ילדה חמודה מאוד מהכיתה שלי שהיא מקובלת)

הייתה תמיד רבה עם ספיר, והיא לא סבלה אותה.

תמיד כל הכיתה הייו אומרים לנו איך אנחנו סובלות אותה. וגם אני היום לא מבינה איך סבלנו אותה.

עכשיו,  אני ולי חברות די טובות של מיקה ואלה.. וזה מה שאנחנו רוצות.. אבל בעיה לצאת איתם..

כאילו.. זה תמיד "אבל אל תגידו לספיר.. ואם היא באה שפשוט לא תדבר" (בגלל הקול שלה).

ושתבינו. ספיר היא לא ילדה רגילה. כאילו.... אי אפשר לריב איתה.

ולא.. היא לא כזאת נחמדה.. היא כנראה רק בשנה הראשונה שהכרנו אותה היא

עשתה כאילו היא חמודה... כי לא מספיק היא הפרידה אותנו מכולם בלי לשים לב,

היא עוד מעזה לנסות להפריד ביני לבין לי.

היא פשוט נאכלת מבפנים כשהיא רואה אותנו צוחקות ביחד.. או כשהיא שומעת שנפגשנו בלעדיה..

כאילו מה..? אנחנו נשואות לה או משו כזה?..

אוףףף

וכשאני מנסה לריב איתה.. אז פסדר.. כאילו צעקות וזה.. ואחר כך לא מדברים, אחרי כמה ימים היא פתאום באה

ומראה לי תמונות... או מדברת איתי.. ולא נעים לומר לה מי מדבר איתך.. עופי מפה או משו כזה..

מחרפןןןןןן

קיצר עכשיו אני ולי די עם מיקה ואלה.. ומזה צחוקים איתם.. אבל כמו שאמרתי.. זה פשוט בעיה עם ספיר..

עכשיו ביום העצמאות רוב הסיכיים שאנחנו יוצאות עם מיקה, דנה, עמית, ואור ועוד כמה בנים..

אבל בלי לומר לדיאנה.. אז מה שאנחנו נעשה זה פשוט נשכנע את ספיר שלא נצא ואז נצא איתם..

לא אכפת לי שהיא תגלה.. דיי שסוף סוף תעוף לי מהחיים.

וגם בל"ג בעומר נעשה אותו דבר.. על ל"ג בעומר דוקא דיברתי עם ספיר..

וסיפרתי לה את האמת והיא עושה כזה .. "תהנו.." כאילו לא אכפת לה.. אבל היא מזה התבאסה.

לא משנה חפרתי עליה...

אל תשאלו מה קרה אתמול.. חזרתי מלי, ואמא שלי הסיעה אותי.. היא מיהרה כזה ואמרה כנסי מהר..

אז שאלתי מה קרה.. והיא אמרה לי "קוק נדרס"

קוק זה הכלב שלי..

קיצר.. אני התחלתי לצרוח ולבכות.. פתאום היא ממשיכה ואומרת לי "הוא חזר צולע הביתה.. מסכן"

ואני כזה עושה לה "את בסדר??? אני חשבתי שהוא מת. לא מודיעים ככה"..

ואני כל כך דאגתי.. כי הכלב הקודם שלי נדרס ומת..

קיצר הוא הייה עייף כזה.. והייה לו פצע... והוא הייה מזה אדיש יחסית

ואני כל כך בכיתי.. הוא אפילו נשך את אחותי הגדולה.. וזה לא כאב לי אבל היא בכתה

כי היא נעלבה. והיא דאגה לו.

קיצר היום הוא הרבה יותר בסדר..

לקחנו אותו לוטרינר..

ווייי חפרתי.. טוב אני יכתוב פה מחר..

 בההיי  :-*

******אגב.. כבר סיפרתי שפירמטו לי את המחשב?****************