אני זוכרת איך פעם כל נגיעה מילאה אותי ברגש, איך כל בנאדם מילא אותי באהבה ועכשיו משהו נוגע לא נוגע...

וכל הסמים האלה גרעו מן הקסם הטבעי ואולי זה הזמן...

נמאס לי להזדקן...

ואני אוהבת אותו על אמת ועד אין סוף ומעריכה אותו באמת... ובקשר אליו אין אבל...

אבל בקשר אליי יש יותר מידי אבל...

ונכון פעם מרוב פאניקה הייתי רצה ונתקעת בכל הכוח בקיר ושוברת עצמות אבל לפחות זה הרגיש, ועכשיו אני יותר מידי סקפטית... והקצה הוא לא כזה חד ובכלל אני לא שם לא על הקצה אני באמצע וזה יותר חיובי מלשבור ולנפץ אבל זה תחום אפור...

ואני רוצה את כל הצבעים בוהקים וזוהרים ומרצדים ורוקדים, נמאס לי מהבינוניות...

"I want to live,
I want to give
I've been a miner
for a heart of gold.
It's these expressions
I never give
That keep me searching
for a heart of gold
And I'm getting old.
Keeps me searching
for a heart of gold
And I'm getting old."
(Heart of gold - Neil Young)