אריאל נפלה על דין הוא תמך בה ויצב אותה אבל הוא נפל , היא נעצרה פנתה לכיוונו הוא ניסה להתרומם אבל לא הצליח "אתה בסדר?" היא שאלה אותו והוא חייך
"נו, תענה לי אתה מסוגל לקום?" היא צעקה עליו והוא המשיך לחייך, היא ניסתה לעזור לו לקום שוב אבל הוא משך את ידה והיא התכופפה אליו הוא נישק אותה בשפתיה נשיקה מתוקה ואמר "אני בסדר אבל כואבת לי הרגל" היא חייכה אליו, באו שני אנשים והרימו אותו, הם הושיבו אותו על הכיסא במשרד והאחות של המקום בדקה אותו..
"איזה רגל" היא שאלה בקרירות,
הוא סימן לה 'רגל שמאל'
היא חייכה ובדקה "טוב, זה לא ניראה לי משהו רציני, נקע לא יותר אבל אי אפשר להיות בטוחים תכף ההורים שלך יבואו וייקחו אותך לבית החולים יבדקו אותך ויעשו לך צילום ואז רק נדע עם הכל באמת בסדר" הוא הנהן להסכמה ושאל "לפחות מחר אני לא הולך לבצפר?" היא צחקה ואמרה לו שלא
הם לקחו את דין למשרדים אריאל יצאה מהמסלול וחלצה את נעלי ההחלקה היא נעלה את נעליה והלכה לכיוון המשרדים. דין ישב שם מחכה.
"אז איך אתה?" היא שאלה אותו
דין:"אני בסדר אבל אני חושב שמגיע לי תודה, לא?" אריאל חייכה ושתקה הוא הביט בה והוסיפה "תודה" היא נתנה לו נשיקה על הלחי. "ואני מצטער, שוב!" הוא אמר לה הוא כ"כ רצה שהיא תסלח לו, אפילו שהוא לא ממש עשה משהו אבל עדיין הוא לא עצר את כל הסיפור על ההתחלה ומשך את הזמן עם זה, למה? כי לו זה נוח, היה לו כיף שאריאל מקנא לו ככה הוא ידע שהיא אוהבת אותו אבל לא הייתה לו כל כוונה לפגוע.
"אני כבר לא יודעת, דין כל פעם קורה משהו אחר אולי אנחנו,באמת...לא מתאימים" הוא הביט בה ואמר "אנחנו כן, אנחנו אוהבים" היא השפילה את ראשה "דין אני נפגעתי ממך מספיק, אני פשוט לא רוצה להיפגע עוד" היא אמרה ויצאה
עדי נכנסה למסלול ההחלקה והיית עם אור, המדריך הסביר להם מה צריך לעשות הם התחממו קצת ויצאו למסלול המסלול עבר חלק ועדי ניצחה 'כי אור נתן לה לנצח',
הם חיפשו את אריאל ודין הם חשבו שבטח הם יחכו להם בסוף המסלול-אבל לא.
אריאל יצאה לרחבה מחוץ למשטחי ההחלקה היא כיבתה את הפלאפון לא חשבה שעדי אולי מחפשת אותה... היא פשוט רצתה לחשוב קצת.***
–אריאל את צריכה לוותר עליו וזהו! הוא הורס לך הכל, במילא את בכלל לא אוהבת אותו- היא חשבה ושיקרה לעצמה אבל פשוט לא יכלה להאמין לעצמה..!
עדי:"טוב, בוא נלך לשאול איפה הם שיקראו להם בכרוז או משהו"
אור:"ואם הם מדברים בניהם?"
עדי:"אז הם היו עונים"
אור:"טוב בואי נלך לקרוא להם"
דין ישב שם והוציא את הפלאפון מהכיס, "הוא מרוסק" הוא מלמל לעצמו שראה את כל המסך שבור והפלאפון לא ממש במצב של עובד.
"כן?" שאלה האישה במודיעין
"תקראי בבקשה לדין" ביקש אור
"איזה דין?" היא שאלה בעצבים
"דין גבעולי" הוא החזיר לה בזלזול
"טוב, אה, הוא לא יוכל לבוא" אמרה ועדי החלה לצחוק "מה זאת אומרת הוא לא יוכל לבוא?" שאל אור, "הוא לא יוכל לבוא כי הוא נפל במשטח החלקה!" אמרה בקול קריר
"מה?" שאלה עדי, לרגע לא בטוחה אם היא רצינית או לא
אור:"אז למה שהוא לא יוכל לבוא הוא רק נפל.."
"הוא והמתמודדת הזאת שלו היא נתקלה בו והוא נפל או משהו כזה, זה מה שדיווחו לי הוא במשרד" אמרה וחייכה חיוך צבוע
עדי:"טוב אז תקראי לאריאל לוי שתבוא לפה" פקדה עליה עדי
"אריאל לוי, אריאל לוי נא להגיע למודיעין עכשיו החברים שלך מחכים לך פה" היא אמרה וחייכה "מרוצים?"
"כן" ענתה עדי בחיוך מתנשא
עדי:"טוב אור, לך למשרדים לדין אני יחכה לאריאל ואז נבוא לשם" אור הנהן להסכמה והלך.
אריאל שמעה שקראו לה מהמודיעין היא קמה והלכה לכיוון
היא ראתה משם את עדי.
אריאל:"עדי?"
עדי:"אה, אריאל ואיי את בסדר" אריאל השפילה את ראשה ואמרה "אני כן אבל דין לא ממש"
אור:"ואיי דין איך אתה?"
דין:"תלוי"
אור:"מה הכוונה תלוי?"
דין:"הרגל זה לא ממש מזיז לי, אריאל כן"
אור:"אה? מה זאת אומרת?"
דין:"זאת אומרת שאריאל לא רוצה אותי, היא אומרת שפגעתי בה מספיק"
אור:"אה" אמר ולא ידע מה להגיד לו הייתה שתיקה ולאחר מכן הוא שאל "ואיך זה קרה?" שאל והביט ברגלו שהייתה מונחת על כיסא
דין:"זה.. אריאל"
אור:"אריאל?!" שאל לא מבין
דין:"כן, כן אריאל, היא כמעט נפלה ואני ייצבתי אותה ונפלתי אני"
אור:"אה"
עדי:"מה קרה לדין?"
אריאל:"אני כמעט נפלתי כאילו נתקעתי בו כזה וכמעט נפלתי אז הוא ייצב אותי ונפל ויש לו נקע ברגל או משהו"
עדי:"אה זאתי מהמודיעין אמרה משהו...הלכת אליו?"
אריאל:"כן" וחייכה
עדי:"מה קרה אני רואה את העצב דרך העיניים שלך החיוכים שלך לא עובדים עלי" היא הביטה לענייה "לא, מה אמרת לו?" עדי קראה את אריאל כמו ספר!
אריאל:"אמרתי לו שהוא אכזב אותי יותר מידי, ושכנראה אנחנו לא צריכים להיות ביחד"
עדי:"מה למה?, אריאל את אוהבת אותו!" היא הציבה לה עובדה שידעה שהיא נכונה
אריאל:"אני לא, די כבר אני לא אוהבת אותו" היא צעקה והתיישבה על הספסל עדי התיישבה לידה וחיבקה אותה "את אוהבת אותו, אני יודעת, אל תוותרי פשוט אל" היא אמרה לה אריאל לא הגיבה והמשיכה לשבת שראשה בין רגליה חושבת!..
"דין" היא אמרה וחיבקה אותו
הוא הביט בה בחיוך והיה נבוך.
עדי:"טוב, אני מתקשרת לאור אנחנו הולכות" אריאל הוציאה את ראשה מבין רגליה והנידה לחיוב וחייכה. "אור, שמע אריאל ואני הולכות...מה?... לא סתם עזוב לא משנה.. טוב תמסור לו שירגיש טוב ממני ומאריאל" אריאל קטעה את דבריה "לא ממני" עדי הביטה בה בפרצוף של 'שתקי' והמשיכה לדבר עם אור "אל תתייחס היא סתם ככה עכשיו.. טוב יאללה ביי" היא ניתקה.
אריאל:"תביאי את הפלאפון נשמע מוזיקה" היא חטפה את הפלאפון שלה מידה
היא שמע את השיר AEROPLANE-RED HOT CHILL PEPPERS
(להפעיל את השיר מי שרוצה..)
"עדי רוצה אני יפרש לך את השיר?" היא שאלה בחיוך
עדי:"אם זה מה שיעשה לך טוב... פרשי" חייכה
אריאל החלה לפרש לה את השיר
אני אוהב לבלות בתיבול כאב ו
מוזיקה מה שמטיס אותי
מה שמטיס אותי
שירי ציפור מתוקים וחמוצים גם ו
מוזיקה מה שמטיס אותי
מה שמטיס אותי
הנאה מתובלת עם כאב
הפאקינגאמא תמיד מתבלת בכאב
עדי:"הנאה מתובלת בכאב" אמרה והביטה באריאל אריאל הביטה בה היא הבינה את הכוונה אבל פשוט המשיכה לפרש.
סתכל בעיני הייחודיות, הייי אלוהים
אני לא מוצא את האהבה שאני רוצה
מישהו יותר טוב סטר לי
"אני לא מוצא את האהבה שאני רוצה, מישהו טוב יותר סטר לי" אמרה עדי, אריאל הביטה בה וגלגלה עניים, עדי נתנה לה סטירה "אולי זה יעורר אותך" אריאל המשיכה בלי להגיב, היא הבינה שעדי צודקת, היא מצאה את האהבה שלה-דין, היא צריכה מישהו שיעזור לה יעורר אותה, שהיא תסמוך עליו, זאת עדי, אבל דין.. האופי הזה שלו.
לפני שאתחיל להחליד
לפני שאתחיל להירקב
סתכלי על האופי המשקף אותי
סתכלי על האופי המשקף אותי
"סתכלי על האופי המשקף אותי,
סתכלי על האופי המשקף אותי" חזרה אחריה עדי, אריאל המשיכה לפרש את השיר.
אגרום לזה להעלם
אגרום לזה להעלם
אין שום פחד
"הוא יגרום לזה להעלם, כי הוא אוהב אותך, תאמיני לי שהוא אוהב אותך,
דין הוא אחד שהיה מפיל אותך ולא מעמיד אותך אם לא היית חשובה לו,
את יודעת פעם הוא הפיל את מירן, היא אמרה לו 'אפשר לבקש סליחה אתה יודע?'
אז הוא אמר 'את נפצעת מהרצפה לא ממני' והלך, הוא לא אחד שמבקש סליחה אלה אם את מישהי שחשובה לו!- הציבה לה עובדה עדי הכירה את דין מהיסודי... הם לא היו ידידים טובים או ידידים בכלל אבל היא ידעה.
אני אוהב לבלות בתיבול כאב ו
מוזיקה מה שמטיס אותי
מה שמטיס אותי
שירי ציפור מתוקים וחמוצים גם ו
מוזיקה מה שמטיס אותי
מה שמטיס אותי
הנאה מתובלת עם כאב
הפאקינגאמא תמיד מתבלת בכאב
"הנאה מתובלת עם כאב" חזרה אחריה ולא הוסיפה מילה מיותרת, אריאל כבר הבינה.
יושב במטבחיי, היי את
אני פונה לכיוון האבק שוב
העצבות מותק
הכוכבים הם כמו מבוך חייב
הדחף משמיע את קולה באוזניי
התגברתי, ברצינות
התגברתי, ברצינות
זה קל כשאתה עצוב להיות
זה קל כשאתה עצוב,עצוב כמותי
"העצבות, שאם תאבדי אותו היא מה שמונעת ממך להיות איתו, את פחדנית!" אמרה עדי ואריאל נתנה לה מרפק והמשיכה לתרגם את השיר.
אני אוהב לבלות בתיבול כאב ו
מוזיקה מה שמטיס אותי
מה שמטיס אותי
שירי ציפור מתוקים וחמוצים גם ו
מוזיקה מה שמטיס אותי
מה שמטיס אותי
הנאה מתובלת עם כאב
"ושוב, הנאה מתובלת עם כאב" אמרה ואריאל השפילה את ראשה אבל עדיין המשיכה לתרגם את השיר.
רק צליל אחד
יכול לגרום לי לצוף
יכול לגרום לי לצוף הרחק
צליל אחד מה
השיר שכתבה
יכול לדפוק אותי כשאני דופק
רק צליל אחד
יכול לגרום לדחף
צליל אחד
לא שקר
"צליל אחד לא שקר, שהוא אומר, 'אני מצטער' הוא לא משקר, יש שני דברים שדין לא- שקרן ומצטער" אמרה עדי, אריאל הביטה בה "דיי" היא מלמלה עדי חייכה ואריאל המשיכה לתרגם את השיר.
רק צליל אחד
יכול לחתוך את צווארי
צליל אחד יכול לגרום לי למות
אני אוהב לבלות בתיבול כאב ו
מוזיקה מה שמטיס אותי
מה שמטיס אותי
שירי ציפור מתוקים וחמוצים גם ו
מוזיקה מה שמטיס אותי
מה שמטיס אותי
הנאה מתובלת עם כאב
"הנאה מתובלת בכאב" אמרה אריאל ועדי חייכה,
השיר התנגן היה כמה שניות של שקט, אריאל חשבה,
עדי ידעה שאריאל הבינה את המטרה, את הכוונה שלה,
אריאל הביטה בעדי ושאלה
"אהבה מתובלת בכאב?"
זהו..:))
מקווה שאהבתם3>>
:-*
נ.ב
בראשון-שני ואולי גם בשלישי המחשב יהיה בתיקון
(מוסיפים לי זיכרון כי הזיכרון שלו שואף ל...אממ אפס..חח)
אז תגיבו ושיחזירו לי את המחשב אני יחזיר תגובות,
(אולי תהיה לי הפתעה והיה הרבה תגובותD: ואולי לא:| חח)
אוהבתת אותכםם ותודה תודה תודה על כל התגובות והכלל
+*+לולה+*+
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
+*+לולה+*+