אני רוצה לעשות משהו בועט

משהו נושך

אני רוצה לסחוף

אני רוצה לעשן

אני רוצה לצרוח

אני רוצה ליפסטיק מטורף 

אני רוצה שער בעיתון

אני רוצה לשיר טוב

ולצרוח כשצריך

אני רוצה לא להזדקק לאף אחד 

למעט אלו שזקוקים לי שאזדקק להם.

אני על הפנים.

לא הלכתי להופעה שלו הערב

שהוא הזמין אותי אליה פעמיים.

לא ממש הזמין אותי

אלא כלל אותי בקומץ האנשים להם הוא שלח מייל וסמס לגבי ההופעה.

אולי זה אומר משהו

אולי זה לא אומר מספיק

אז לא באתי, בלב כבד באמת

אני מתה לספק את הגחמה הזאת ולראות אותך

ולקבל חתיכת כאפה בפרצוף

של קראש רוקנרול טהור.

אבל מגיע השלב

שהבחורה מבינה שאבירים לא קיימים

והיא צריכה לשמור על עצמה.

אתה מבואס עלי? יופי. גם אני עליך.

ובכל זאת, 

אני תמיד עוברת ברחוב שלך בדרך הבייתה

וזה הדבר היחיד בחיים שמזכיר לי שהלב שלי יכול לפעום כל כך מהר.

ואם ניתקל

זה לא ישנה שום דבר.

המחלה: ג'ון סינדרום.

תיאור: ניהול הזמן והמחשבות וחוסר-מערכת-היחסים והריחוק המעושה, על פי עקרון 'קרוב לעין, קרוב ללב' - 'הוא יראה אותי ויבין'; 'זה שונה כשמתראים'. הבעיה היא, שזה בולשיט.

תסמינים: חשיבה על כל אופציות המפגש, מודעות מוחלטת להשלכות של כל אופציה שכזאת, ולבסוף נטישה מוחלטת של הערכים, הסטנדרטים, המודעות וההגיון, השתלטות אימפולסיבית של גחמה יצרית. כמו ילדה שרוצה סוכריה; דופק מואץ; הליכה למרחקים; מוניות; כרטיס טיסה; מינוס בבנק [בגלל המוניות והטיסה, סעמק]; רצון תמידי לקשר עין וצומי מילולי כדי לממש את עקרון 'קרוב לעין, קרוב ללב'. אי-אמון ביכולת ההתמודדות של אחרים; הנפקת תירוצים מהממים למען הבחור; ולמענך גם; ומה שמזוהה בימים אלו כתסמין החריף ביותר - אמונה שלמה ומודחקת שבכוחך להושיע את הבחור המסכן [שאת, כמובן, אינך בוטחת בו באמת, כי אם היית בוטחת, היית מבינה שהוא ממש מסתדר בכוחות עצמו]; אמונה שלמה בעיוורונו של הבחור, שכמובן מהווה אחוז מסוים מהבעיה הגדולה; אמונה שלמה ומודחקת שתפקידך הוא להציל אותו מעצמו ומהחיים שכמעט נפל אליהם. במילה אחת: הכחשה.

טיפול: במקרה זה, הטיפול מתחיל מבחוץ - הבחור יגיב בהתאם [או: ביוש]. יתכן והתגובה תחזור על עצמה מספר פעמים, מאחר ואת תקשרי את ההתנגדות שלו לעזרה לאופיו האפל והקשה, לעיוורונו ואמונתו בחייו הדפוקים ובשלמותם הדפוקה. בנוסף, חברייך ויתכן ואף הורייך ינסו להניאך מהעניין - חברייך יגידו לך שאת מטורפת ונטולת כבוד עצמי, בעוד שהורייך יעלבו בבחור ויביעו חוסר שביעות רצון משמעותי שרק גורם לך לרצות אותו יותר. השלב השני הוא הטמעת ההבנה, או יישום: ראשית, זכרי כי הבנות אינן מלטפות [בניגוד לבנות, שיכולות להיות די מלטפות] ובהכרח פתאומיות. היישום יתבטא בשמירה על מרחק סביר ובטוח בהתאם לסיטואציה ולא להיות ילדה קטנה שרוצה סוכריה; כאשר בסוף התהליך, תזכי להרגיש כאישה שלמה וחזקה, בעלת כבוד עצמי, אמונה שלמה בעצמך [וביכולתם של אחרים להתמודד], יכולת עמידה מרשימה בפני סמסים ליליים והרפתקאות שוברות-לב.

תופעות לוואי: במהלך הטיפול, את עלולה לחוש שחברייך והורייך אינם מבינים ללבך, ובטח שלא את המורכבות המופלאה והשברירית של יחסיכם הלא-קיימים, שלא נאמר, הבדיוניים כמעט לחלוטין. את עלולה להאשים אותם בחוסר קשב מבלי לשים לב שהדבר היחיד שאת מדברת עליו זה הבחור, ולשכוח שאנשים מאבדים סבלנות בשלב מסוים, בעיקר כאשר התשובה ברורה לכולם חוץ ממך; את עלולה להרגיש כאילו בזבזת את זמנך ואת האנרגיות הרגשיות שלך; כמו כן, השלב הראשוני שהוא תגובת הבחור, עלול לעורר אנטגוניזם קשה לעיכול; וכך המטופל נהפך למטפל - תהיה כמות הסירובים וההתנגדויות מצד הבחור כמה שתהיה וכמה שצריך, הטיפול יתחיל ממנו, ורק ממנו, וימשיך ממך, ורק ממך. אך ללא ספק, תופעת הלוואי הקשה ביותר, היא לב שבור.

*במקרה של אדמומיות, גרד, שלשול ועיוורון זמני - יש לפנות לרופא מיד! 

בכל שאר המקרים, הן המתוארים לעיל והן המומצאים והמשוערים בנפשיכן, יש לפנות לפסיכותרפיה או סמים. 

בהצלחה.

*הניתוח כתוב בלשון נקבה. ידוע.

יאיר,

אם אתה רוצה לראות אותי

תגיד.

אל תתחבא.

פשוט, אם תתחבא, בטוח אבוא לחפש.

וההתנגדות הזאת גומרת אותי.

I am cold against your skin

You are perfectly reflected.