בין זינוק לזינוק

שלום לכולם.

זה לא מכבר נתבשרנו כולנו על פיזורה של הכנסת ה-17 והקדמתן של הבחירות לכנסת ה-18, וכולנו מה-זה-הופתענו! נכון?!

אז גם עבדכם הנאמן, השפל והבזוי שמע על הבשורה, ונתפנה ממעבדותיו, תרגיליו והרצאותיו הרבים מספור באוניברסיטה, כדי לחדש כתיבתו בבלוג, למטרה נעלה כל כך, כמו הפוליטיקה.

הרבה אנשים שואלים את עצמם: "למי לעזאזל אני הולך להצביע?"

הרבה מאוד עונים על השאלה "אין לי למי", והם יעדיפו לעשות משהו אחר ביום הבחירות במקום ללכת ולהצביע. אז אמנם מי שלא מצביע- לא משפיע, אבל האמת היא שגם מי שמצביע לא ממש משפיע.

אלה שכן הולכים להצביע, חושבים שהם כן משפיעים. מילא. הם הולכים להצביע כי יש להם משהו בלב. רגש מסויים, עם משמעות פוליטית. מסיבה זו הם הולכים להצביע- לא מהגיון. מסיבה זו, הם מצביעים למפלגות אופנה. מפלגות רגש בסיסי. ליכוד- כי זה מותג עממי, קדימה- כי זו באופנה, מפלגה בלי דרך, שהמצע שלה הוא פחות או יותר כמו שבועת הצופים, או ש"ס- כי דופקים את המזרחים, איך שכחנו..?

מפלגת העבודה אבודה כבר ממזמן, וכנראה שליברמן והגימלאים לא יקבלו מהציבור את מנדטי החסד שהם קיבלו בכנסת האחרונה.

אני מציע, רבותי, שתחשבו למי אתם מצביעים.

אני מקווה שבמהלך הזמן הקרוב, עד הבחירות, אצליח לכתוב כאן פוסטים שיעסקו בדיוק בזה- בגיבוש דיעה פוליטית בחיים הכל כך ציניים שלנו, במציאות הכל כך אדישה וסקפטית.

לא אלאה את זה שאינו מעוניין בכך- תקראו פה דיעות שמאלניות. אולי חדשניות, אולי מהפכניות, אבל אני מבטיח שגם רציונליות והגיוניות. אז ימני שמתעצבן מהעובדה שמישהו לא חושב כמוהו- אל תקרא את זה. חבל. הלב האנושי יכול להיות חלש לפעמים.

ועד אז,

זכרו:

סוף מעשה במחשבה תחילה