בין זינוק לזינוק

אני ממתין.

אני ממתין שהתקופה הזו תעבור.

אני ממתין שיגמרו המבחנים.

אני ממתין שיהיו תוצאות טובות יותר.

אני ממתין שיהיו לי כוחות, שישובו, לעשות מה שתמיד עשיתי.

אני ממתין לו, שרק יהיה לי בסדר, שיחזור לומר שהוא אוהב אותי, כמו פעם. שיהיה בינינו מה שהיה כמו פעם.

אני מקווה שיש למה להמתין. אני אוהב אותו.

ואני מקווה שזה עדיין קיים.

אבל איך תימדד האהבה שלי אליו?

בזמנים הטובים?

לא!

אני אוהב אותו, באמת באמת, אז דווקא בזמנים הרעים אעמוד לצידו, ויהי מה.

אני אוהב אותו,

אז אני ממתין.