בין זינוק לזינוק

אני מרגיש ממש ממש רע.

אני מרגיש כל כך רע, שכואב לי הראש.

אין כל כך הצדקה שארגיש עד כדי כך רע, אבל זה מה שקורה.

ואין מי שיקשיב, ואין מי שיכיל. גם מי שאני סומך עליו שיעה זאת לא עושה את זה. וזה עצוב.

שוב חוסר הודאות המחרפנת הזו, תאריכים וחודשים עתידיים שאין לי מושג איפה אהיה בהם. באופן כללי העתיד מכיל אי ודאויות מעצם הגדרתו, אבל הכוונה היא לתכנון העתידי שכולנו יכולים לעשות לגביו. אני לא יכול לעשות אותו- כי המון נמצא על כף המאזניים. 

יצרתי שקט יחסי. 

עולם קטן פרטי שלי, מסודר פחות או יותר, מאזן כספי לא בריא אבל יציב.

עכשיו, גם זה לא בטוח. גם זה בסכנה. מה אני אמור לעשות עם זה?

איפה אני אגור?

מה אני אעשה?

היה לי שקט, וקיבלתי על זה עונש. זו לא פולניות, זו לא סצינה מעלובי החיים, אני לא עושה אובר דרמות ואני לא מקצין. אלה העובדות וזה מה שקורה בחיים שלי. דברים פשוט לא מסתדרים. כעובדה.

פשוט להתפשט,

להכנס לאמבטיה מלאה בריק ובחושך,

ולהיעלם.