בין זינוק לזינוק

רציתי לכתוב פה הרבה יותר מוקדם מזה, אבל לא יצא. באמת שרציתי. היתה לי כוונה טובה.

ואז הגעתי לגיהנום, כי ידוע שהדרך לשם רצופה בכוונות טובות, ואצלי ברוך השם יש הרבה, אז כביש שלם נסלל לו לשם מהבית שלי.

יש אנשים שהגיהנום קר להם, כי הגיהנום הוא הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לך, ובימים כתיקונם (ימי חורף ברוכים כמו אלה שאנו חווים עתה), יש הרבה שמתלוננים על הקור.

בכל מקרה, אצלי הגיהנום חם מאוד. כי לי תמיד חם.

למזלי היו עיצומים ברכבות באותו היום, ולא היה אפשר להגיע לתחנות פאתי גיהנום וגיהנום מרכז, אז חזרתי הביתה.

אני מאוד מקווה שהבלוג הזה יסלח לי. בגדתי בו בשנה שעברה עם הפסיכולוגית שלי, אבל נפרדנו בריב גדול אחרי שכבר הפסקתי להרגיש לא נעים על 300 שקל פגישה שלא עושה לי כלום, אבל עם אישה באמת נחמדה, וכעת אני חוזר. מתחנן. על הברכיים. לא עוד מאהבות ופילגשים, בלוג יקר שלי, ממש כמו בשיר של אבי ביטר.

אם כי אני חייב לציין שהחיים די טובים, אז אין לי כרגע רצון לטיפול פסיכולוגי עם ד"ר קואלה.

המון בריאות רבותיי, אושר ועושר, שאו ברכה.