בין זינוק לזינוק

בספרו "1984", מספר האנגלי ג'ורג' אורוול על דיסטופיה דיקטטורית בחברה שיוויונית. "דיסטופיה" על משקל "אוטופיה"- כלומר, במקום מציאות טובה כבחלום, מציאות רעה כבסיוט. אורוול, שהיה קומוניסט, רמז בספרו לברית המועצות של סטאלין, שהתחילה באידיאל נעלה, ובסופו של דבר הפכה לדיקטטורה מהסוג הגרוע ביותר, לדעתו. הוא מנבא כי בשנת 1984, הכותר של הספר, תיווצר מציאות גרועה בהרבה מהמציאות הנוכחית, ומצב הדמוקרטיה רק ידרדר. הוא בחר דווקא בשנה "1984", מכיוון שכשהופכים את ספרות השנה "48", השנה בה החל לכתוב את הספר, מקבלים "84". את הספר עצמו הוא סיים רק ב-1949. ב-1984, המדינה כל כך חזקה, מנבא אורוול, שהיא משגיחה על כל צעד ושעל בחייהם של אזרחיה. ובמדינה שיוויונית כזו, בה כולם אחים, ופונים זה לזה בתור אחים, הכינוי למנהיג, לדיקטטור הינו- האח הגדול. כולם שווים, אבל יש שווים יותר. גיבור הספר מנסה לחיות חיים פרטיים, ומשלה את עצמו שאכן הוא מצליח, עד שהמשטרה החשאית תופסת אותו, וסיפורו נגמר בכי רע.

אלמנטים רבים במדינה הזו לא בדה אורוול מליבו, וחלקם הוגשמו בברית המועצות אף לפני תקופתו. אורוול היה אחד המבקרים החריפים ביותר של הסטאליניזם, שהיה שונה תכלית שינוי מהקומוניזם לדעתו.

גם לדעתי.

בתור קומוניסט, היה נוח לאורוול לבקר את הקומוניזם ואת הקומוניסטים במערב, בארצות הברית של שנות ה-50, השמרנית והאנטי-שמאלנית, מאשר לתמוך בקומוניזם ולהציע אלטרנטיבה משלו. המוטיבים הללו חוזרים גם בספרו "חוות החיות". יהיו אשר יאמרו כי הדבר מקובל, שהרי כך גם נהג סוקראטס- להסביר ולהבין את טבע העולם, מתוך הפרכת טיעוניהם של אלה שטוענים כי הם יודעים מהו הטבע העולם. אבל לפחות סוקראטס הציע משהו במקום...! אורוול ידע רק לקטול את הנסיון הסובייטי, בזמן שהעולם האדום שיווע למהפכנות. ט-ע-ו-ת-!!!

אורוול שגה שגיאה חמורה.

מה שמעניין אותי בכל הסיפור הזה, ומקשר אותי לימינו אנו (מלבד החשבון הלא-סגור שיש לי עם אורוול...), הוא המידה המדהימה שאורוול טעה וצדק בעת ובעונה אחת.

ג'ורג' אורוול טעה בגדול, וג'ורג' אורוול צדק בגדול.

למה טעה?

כי כמה שנים אחר כך, סטאלין מת. חרושצ'וב עלה לשלטון, וברית המועצות נעשתה מקום נעים הרבה יותר לחיות בו. וגם למי שלא היה נעים, לא נותרו הרבה שנים לחכות, שכן ברית המועצות קרסה 35 שנים אחר כך. אז עכשיו נעים להם יותר. כלומר, לאלה שהשתלטו על נכסי הציבור ברוסיה, נעשו למולטי-טורבו-סופר-מיליארדרים, והפכו את מוסקבה לעיר העשירה בעולם. והם לא רבים. שאר הרוסים? לא בטוח.

אבל ג'ורג' אורוול גם צדק בגדול. באח הגדול.

האח הגדול חי וקיים, וכולכם מכירים אותו. רק שבאורח פלא, הוא לא קיים בעולם הסובייטי, שכנראה היה תמים, כן ואמיתי יותר ממה שאורוול שיער בדמיונו.

הוא קיים אצלנו, בעולם הקפיטליסטי.

החשש עלה אצלי לראשונה כשראיתי את הפרומונים הצעקניים לראשונה, שבישרו לנו, כהרגלה של הטלוויזיה, על בואו של הלא-כלום וגאולת השום-דבר. כבר לפי השם הבנתי את מהות התכנית העתידה להיות משודרת, שהינה, רבותי, גירסה אחרת של "פרוייקט Y" ששודרה בשעתו באחד מערוצי yes. רק שב"קשת" רצו שזה יצליח, ובגדול, אז הם פתחו במתקפה פסיכו-ארטילרית כבדה על המוחות של כולנו, שצריכים לסבול את הזלזול הזה באינטליגנציה שלנו.

זה השיא של תכניות הריאליטי. "האח הגדול". האח הגדול רעב לכסף, והוא צופה בך, ונותן לכל העולם לראות כדי להרוויח אותו. ואנחנו, השוטים, נהנים לברוח מהמציאות של עצמנו ולצפות בקרקס הווירדים הזה, שנבחרו בקפידה, על מנת לייצר את מירב ומיטב הסנסציות האנושיות האפשריות. תצוגת תכלית, בכלוב, של המין האנושי.

בני אדם יושבים להם בכלוב, ומצולמים 24 שעות ביממה, נותנים אשליה של כוח לאלה הצופים בהם, משוסים אחד בשני, מביישים ומכלימים עצמם לדעת.

"רשת" כמובן לא נשארה חייבת, והוציאה גירסה גרועה לא פחות, עם שם אחר.

מה נסגר?!

כשאני הולך לי בלילה ברחובות תל אביב, טרם עולה לו השחר בחזרה מבילוי, קוראות לי הזונות ברחובות "המסגר" ו"לוינסקי" בדרך לתחנה המרכזית החדשה, לבוא ולעשות להן טובה. "יש הנחה לצעירים", הן אומרות. מעבר לעובדה שהייתי עושה דווקא את האח שלהם, תמיד הרגשתי רחמים עמוקים כלפיהן. הן, שהוברחו מאיזו מדינה פוסט-סובייטית במזוודה דרך סיני, במטרה להרוויח קצת כסף ולזכות בעתיד טוב יותר, היו טיפשות. הן מכרו את עצמן, את הגוף שלהן. ובזמן שאיזה זכר מכניס את הזין שלו לתוכן בעבור הלחם, השוקו והסיגריות של מחר, הן מושלות רק במחשבות שלהן, ברוח שלהן.

אבל ב"אח הגדול", האנשים הם זונות מסוג גרוע הרבה יותר. זונות מוכרות רק את הגוף. הם מוכרים גם את הנשמה. צומי. עד לאן אנשים ירחיקו כדי לקבל קצת צומי.

ואני?

אני אהבתי את תכנית הריאליטי הראשונה במדינת ישראל, ששודרה בשנת 2000, ואף אחד אחר כנראה לא אהב. "החפרפרת". תכנית בלגית מחוכמת.

אבל כנראה שככל שיורדים נמוך יותר, מקבלים רייטינג יותר גבוה.

חבר'ה, אם אתם רוצים לראות חיים של מישהו אחר, לכו לדבר האמיתי. תזיינו מישהי בלוינסקי. תקנו ילד ברומניה או בתאילנד. גדלו אותו בכלוב. השנה 2008. אף אחד לא ישים לב. חושבים אחרת? רוז פיזאם. זה הספיק?

אנשים! אם אתם רואים "האח הגדול", אתם מורידים מערך המין האנושי. וכחברים במין האנושי, אתם מורידים מהערך של עצמכם.

שנה טובה ומתוקה.