בין זינוק לזינוק

תיאור שמתאר מצבו של דבר, אשר ניתן להוסיף לפניו את המילה "כש"+שם גוף מתאים

• עונה על השאלות: באיזה מצב?
• מילים מאפיינות: עייפים, מבולבלים, רעבים, צמאים וכו'.
• דוגמה: "חזרנו מהטיול עייפים". תוספת "כש"+שם גוף מתאים במקרה זה תהיה: "חזרנו מהטיול כשאנו עייפים"

(מתוך ויקיפדיה העברית)

המצב לא טוב.

העולם די משתגע, בגדול. האנושות עומדת בפני אתגר- התבגרות. כמו נער מתבגר שמתחיל לעשות פוזות כשהוא נעשה גבוה יותר מההורים שלו ועם כוח בידיים, ומתארך לו הבולבול, ככה גם המין האנושי. גילינו המון, פיתחנו המון, גדלנו במספרים. נדמה שמה שחסר לנער הזה עכשיו זו בגרות רגשית, אינטלקטואלית.

עד לא מזמן, היו שני עולמות.

עולם מערבי, שם יש מים זורמים בבתים, שקט בלילה, והחיים איכותיים. מוצרים מוצרים סביב, וניתן לקנות אותם. אם אין מזומן, אפשר באשראי. ואפשר בתשלומים.

עולם שני הוא העולם השלישי. שם קשה. אנשים חיים פחות, נהנים פחות, בריאים פחות, ולמען האמת שווים פחות.

המצב הזה כמובן לא נובע מהבדלים גנטיים בין בני אדם; מהגרים לעולם המערבי ועניי העולם המערבי מוכיחים זאת בבירור. היתה תחרות, שהסתיימה, מסיבות רבות, בנצחון העולם המערבי, לאחר גילוי אמריקה. שם התחיל ניצול של המערב את שאר העולם, ניצול עמוק ומוחלט, שממשיך עד ימינו אנו. ניצול אינו דבר חדש באנושות, ואף שנוכל לשפוט אותו כדבר פסול, נצטרך להאשים את כלל האנושות, ולא פרטים מסויימים, ברוב המקרים.

ההתפתחות הטכנולוגית האקספוננציאלית הביאה לכמה דברים:

ראשית, לפיצוץ אוכלוסין. כדור הארץ כסביבת מחיה לא יוכל לשאת מיליארדים רבים כל כך של בני אדם באופן יציב, בתנאים האלה. כימית, פיסיקלית, הוא לא יוכל לשאת אותנו. עכשיו זה עוד איכשהו בסדר, העניין הוא מה שיקרה בעוד 10 שנים לכל היותר, 9 מיליארד בני אדם בעולם, שזה בהחלט המקסימום. אין שום סיכוי שנצליח לעצור את זה. אין גם שום כוונה מצד המין האנושי לפעול יחד כדי לעצור את השחתת הבית שאנו חיים בו, ומכאן שהוא עתיד להיהרס.

שנית, הגבולות בין 2 העולמות נפרצו. ההגירה הפיסית היא דבר שלא ניתן לעצור אותו. גל של בני אדם נשבר על המערב, המדינות לא יכולות להיות סגורות הרמטית, וזה המים שנכנסים דרך החור הקטן שבספינה שיביאו לטביעתה. אבל השינוי כבר לא רק שם, במה שבא אלינו. התקשורת הסלולארית קיימת היום במקומות נידחים כל כך, שלא היו בקשר עם העולם עד לפני עשר שנים. האינטרנט גורם למהפיכות, במקומות בהם המערב יצר את הבלאגן ותכנן לשמר מצב קיים מתוך רצון ליציבות, שעכשיו מתערערת. הקפיטליזם חזק מדי- העולם השלישי רוצה להתקדם, ועכשיו בשלו התנאים לכך. לרעב לאנרגיה של העולם המערבי מתווסף כעת רעב של עולם שלישי, רעב גדול כל כך לקידמה, להשלמת פערים, לעולם גדול הרבה יותר וגדל בהתמדה. זה מעלה בחזקה את הבעיה שתיארתי בהתחלה.

ונראה לי שאין מה לעשות.

מילא אנשים היו מתאחדים לפעול כנגד הבעיה, ומנצלים הזדמנות אחרונה להציל את המצב, אבל אנשים עסוקים במאבקים ביניהם, וגם הסיכוי הקלוש הזה ייעלם ממש עוד מעט. קבוצות אתניות, דתיות, פוליטיות, מקיימות מאבקים ביניהם כאילו אין מחר, פשוטו כמשמעו. כל אלה יכולים לקבל כיוון מאוד חיובי, של מורשת, תרבות, מחקר, שגשוג, שלום, שיתוף פעולה. אבל כולם בוחרים לקחת את הכיוון ההפוך, של אלימות, של מלחמות, של מאבקים, ומשתמשים בתירוצי הלאום והדת כדי לנהל אותם. יהדות, נצרות ואיסלאם, שלושתן תורמות, כל דת בדרכה, להרס העולם שלי.

וכל זה גורם לי להרגיש מאוד ריק לגבי הגדרות של טוב ורע אנושיים, ומאוד אדיש לגורל העולם.

אדישות עלולה להרוג אותי יום אחד.

מי אני? מה אני? מה אני אמור לעשות?

תחושה חזקה של ייעוד קיימת בי, אולם ללא כל מימוש של אותו פוטנציאל אינסופי, אלוהי, נצחי. אינני יודע אם התוואי בו אני הולך נכון. אינני יודע לאן אני הולך.

הציורים שאני מצייר לעצמי, על עולם טוב יותר, על עצמי חזק יותר, ממומש יותר- האם הם טובים לי? האם הם מה שאני רוצה? איך אני ארגיש שם?

אם שם לא ארגיש טוב, איפה כן ארגיש?

מה ארגיש בכלל?

לא התקבלתי לעבודה, שגם היא לא היתה מציאה גדולה, אבל היא היתה דלת שנפתחה ממש בנס, דלת צדדית מהנתיב שאני הולך בו, ושאינני יודע לאן הוא מוביל. מה אעשה? מה אני צריך לעשות? מה אני רוצה לעשות בכלל?

הדברים לא הולכים.

אני רוצה להיות שרירי שוב. אני רוצה להשתפר. אני רוצה לכתוב יותר כאן. אני רוצה לארגן את הזמן שלי.

אני יודע מה אני צריך לעשות כדי שזה יקרה, אולם אינני מצליח להגיע לידי זה. אינני מצליח לבחור את הבחירות הנכונות. מה קרה לכוח הרצון שלי?

הכל השתבש מאז אותו קיץ ארור. ימח שמו.

פשוט נמאס לי.

אולי הבעיה שלי היא בתיאור המצב. אולי אינני יודע לתאר אותו.

אבל זו לא אשמתי-

בבגרות בלשון 2003, תיאור מצב ירד במיקוד.

אנשים מדברים גבוהה גבוהה, אבל קומתנו האמיתית נמוכה. נמוכה מאוד.

הטבע, כוחו גדול. בזאת אין ספק. הוא מכריע מדינות שלמות. צונאמי באינדונזיה, רעידת אדמה בהאיטי, הדברים האלה גובים את מחירם מהאנושות.

אבל יש רמה של דברים בה יש לנו שליטה. בה צריכה להיות לנו שליטה.

אז נכון, הבעיות התחילו ברמה הלאומית. כיבוי האש חסר משאבים לחלוטין. זה מחדל של הממשלות ושרי הפנים שנתנו לזה לקרות, וזה מחדל של הממשלה הנוכחית ושר הפנים הנוכחי שעוד לא טיפלו בנושא, גם אם זו לא אחריותם הבלעדית.

יש כאן גם מחדל עמוק יותר, מחדל פיקודי- מנהיגותי, כששר הפנים נעלם פתאום, כשאין החלטות, כשהממשלה כולה לא מתגייסת לנושא. ראש הממשלה דווקא עמד בזה בכבוד, כשלאחר היום הראשון הוא הפך את עצמו לפרוייקטור לנושא- מזמין מטוסים מחו"ל, קורא לעזרה, טס בעצמו, נמצא, מבקר. ככה צריך לעשות.

אין צורך להקים ועדת חקירה בנושא הזה; יש לא מעט חדלי אישים בממשלה הזו, ואם הם לא מנהיגים טובים- זו בעיה שלנו (שלכם, חבר'ה...) שבחרנו אותם.

אבל יש כאן עוד עניין.

היה כאן כשל פיקודי-מערכתי ברמה הבסיסית ביותר.

כששולחים אוטובוס מלא צוערי שב"ס למקום מסוכן, שולחים אותו בידיעה שהציר עליו הוא נוסע פנוי. אבל זו שריפה.

מה קורה אם הדברים משתנים בדרך? אם האש מתקדמת? לא צריך להיות איזה מוקד מעקב אחרי העניין, שמתאם בין כולם ומפקח על התנועות של כולם? אין מי שמזהיר ואומר "חבר'ה, יש כאן בעיה, האש מתפשטת, שנו כיוון"?

ראיתי באחד השידורים של ערוץ 2 משהו דומה לזה. זה כמובן היה אחרי שכבר נשרפו למוות 40 אנשים. למה זה לא קם לפני כן?

ניצב משנה אהובה תומר ז"ל, מפקדת תחנת משטרת חיפה, מתה לאחר שנלחמה על חייה יומיים עקב כוויות בכל חלקי גופה, ממש באותו המאורע בו נשרפו למוות צוערי השב"ס. היא הקריבה את חייה...אבל לאיזו מטרה?

מה גורם למפקד להיות האדם היחיד שיכול לבצע את המשימה? מה קרה לשאר שוטרי התחנה? איך היא נעשתה לשוטרת מן השורה? משהו בפיקוד כאן היה בעייתי.

נכון, אצלינו זה "הסתערו אחריי!", ולא "קדימה, הסתער!", אבל גם לא היו אחריה שוטרים.

משהו פה היה דפוק ברמה המאוד מאוד בסיסית.

למה לא יכול להיות מוקד חירום משותף?

ועוד בעיה שמרגיזה אותי אישית-

התקשורת דיווחה נונסטופ על השריפה. רבותיי, היה בהחלט אפשרי לדווח גם על דברים אחרים. היו עוד נושאים לעסוק בהם. היה אפשר גם להביא את תגובות האויבים שלנו, שאין לי ספק שהיו, אבל לא שמענו אותן. נכון, לא נעים לשמוע, אבל שנדע כמה הם נחמדים אלינו בשעת צערנו.

ומה קרה ל"אין ניצולים מאוטובוס הצוערים" שדווח בהתחלה? איך אחרי כמה ימים אנחנו שומעים שעוד צוער שהיה באוטובוס מת מפצעיו? מה קרה שם? האם אנחנו עתידים לשמוע על עוד אנשים שהיו שם ושניצלו או שלא?

תקשורת, תעשי טובה, לפחות את תעשי את עבודתך.

אש בשדה קוצים.

להבותיה מלחכים את צמחיית הכרמל, במקום הבקר, הצאן, העיזים, היחמורים והסוסים.

גן עדן הופך לגהינום בשניה.

מדינת ישראל כורעת תחת הנטל, נכשלת בתפקידה- להגן על אזרחיה.

וולטייר הגדיר זאת טוב, ואנסח זאת במילים שלי- אנשים מוותרים על חלק מחירותם, כדי להתאגד עם אנשים אחרים על מנת ליצור מדינה. המדינה הזו, חזקה יותר מכל פרט בנפרד, הרבה יותר. היא תגן על הפרט.

כאן, זה פשוט לא קרה.

היו כאן תנאים טבעיים מאוד גרועים, ללא ספק. אורנים בעלי כושר בעירה מצויין, יובש של טרום-גשמים, יחד עם חוסר בלחות של אמצע-קיץ. רוחות של דצמבר, צמחייה יבשה בחלקה. התחזית- אין גשם בימים הקרובים.

יחד עם זאת, יש כאן מדינה שהזניחה כליל את שירותי הכבאות שלה. הסיבה- עניינים אחרים, דחופים יותר. סדר עדיפויות לקוי כנראה. יש כמה וכמה נושאים כאלה, בהם מדינת ישראל, ומדינות בכלל, חלשות באופן מפתיע, ודרושה פעולה מינורית יחסית, בידיו של אדם יחיד אפילו, על מנת להפילן.

כולנו חכמים בדיעבד, אולם אם היו עושים סקר, שבוע לפני השריפה, ושואלים- על מה יש לבזבז 5 מיליארד דולר? על מטוסי F-35 חדשים או על אמצעי כיבוי?

אני די בטוח שהרוב היה בוחר באפשרות הראשונה.

היתה כאן חולשה גדולה,

והיה מי שידע לנצל אותה.

אין מצב שזו תוצאה של רשלנות...

אש כל כך חזקה, מתפשטת כל כך מהר, לא יכולה לבוא ממקום יחיד.

היה כאן מישהו שחשב על זה, שכבר ניסה את זה בעבר, ולא הלך לו.

שבחר דווקא באזור הזה, המיושב יחסית.

מישהו לא מהאזור, שכן אף לא אחד מתושבי גן עדן  יסכים להרסו, יהיה מה שיהיה.

מישהו עם המון המון שנאה, מישהו עם אידיאולוגיה קלוקלת, מלא בכעס.

מישהו, ולא מישהי- כי צריך המון טסטוסטרון בדם כדי להיות כל כך שונא וכועס. ולנשים אין.

מישהו שחשב על הנושא, שזיהה את החולשה, ורצה להכריע את מדינת ישראל. והוא הצליח.

למדינות יש כלי מאוד חזק נגד איומים- שירותי ביון. אבל על מנת שהם יהיו אפקטיביים, הם צריכים להכיר את האיום. הם מוכווני איום. הם עושים זאת ביעילות, אבל הם צריכים לדעת את הכיוון בו יש לפעול. זה לא קרה כאן.

להאשים 2 נערים מעוספייה שעישנו נרגילה?

נו, באמת...אתם צוחקים?!