בין זינוק לזינוק

פורים עבר, והוד מעלתו המלך חורף בהחלט הראה את עוצמתו הסופ"ש הזה.

היה לי כיף מאוד. הייתי במסיבה מטורפפפתתת יחד עם בן מלוכה אחר, הנסיך שלי. היה לי באמת כיף מאוד, והמון מזה בזכותו.

לשיפור- לקנות אלכוהול לפני כן. מסתבר שבבארים מוכרים דברים מזוייפים, בפי 3 מחיר. ימח שמם ויאבד זכרם.

אתמול היינו בקריאת המגילה הגאה במרכז הגאה. מצאנו דרך מקורית לנקום את הנקמה היהודית הגאה ולעלוז באיזכור שמו של הצורר האיראני הקודם. התנשקנו בכל "המן". האמת שהתנשקנו גם בין לבין לפעמים, כי פשוט ממש רצינו. נקווה שגם הצורר האיראני הנוכחי יזכה באותו גורל.

אנחנו לא מזדיינים. עד הפסיכומטרי שלו, סוף מרץ. ואולי גם קצת אחרי זה. אני לא יודע, יש משהו שהוא לא מספר לי, שלא קשור אלי כלל. אבל משום מה זה מונע ממנו לעשות איתי. זה מאוד מכובד, עלי לציין. נדירים הבנים שהיו כל כך קרובים לי, שיצאתי איתם כל כך הרבה, ושלא זיינתי כל כך הרבה זמן. חודש אחרי!

אולי בעצם רק אחד....

עונת המבחנים היתה מאוד מאוד גרועה. מאוד. אני צריך הרבה מועדי ב'. יש עוד עבודה גדולה שאני צריך להגיש, ועבודות שאני מגיש היום ומקווה שהן בסדר. אני חושב שהן בסדר, אבל הן לא מושלמות, וגם אם הן היו מושלמות אינני יודע אם היה אפשרי לקבל ציון מקסימלי, כי אין דבר כזה אצלנו באוניברסיטה.

אינני יודע לאן הזמן נעלם, אבל איפשהו בין הלימודים לעבודה ישנו זמן שאני פשוט לא מצליח לנצל כמו שצריך. יכול להיות שגם הוד נסיכותו גרם לכך.

אני צריך קואוצ'ינג.

אבל אולי יש פתרון נחמד. אם אצליח לחזור על החומר בבלוג, אולי זה יעניין אותי יותר. לנסות להסביר משהו באופן שאני אוהב, יכול להיות מאוד נחמד ואולי יעזור לי יותר להתרכז כמו שצריך.

אז אולי אני אתחיל לכתוב פה, ואני מקווה שאעניין אתכם. סה"כ ביולוגיה הוא תחום שמדבר לכולם בדרך כלל. אני מתנצל אם אחפור פה יותר מדי, אבל נו...טוב, זה המקום שלי.

"רציתי להגיד לך שאתה משתלב יפה בעבודה, הרבה מעבר למה שציפיתי"

"תודה רבה...באמת תודה! אני ארוץ לשיעור, ונתראה מחר, בסדר?"

"מאה אחוזים, להתראות וואלבי!"

"ביי ביי, נתראה מחר"

"רק...וואלבי! אל תדרוך על הדשא, אב הבית מתעצבן"

"סבבה".

אבל כמובן שדרכתי על הדשא שוב. ושוב. ושוב. עד שאב הבית ראה.

"למה אתה דורך לי על הדשא?"

"אבל אתה לא מבין, זה בריא לדרוך על הדשא!"

"מה?"

"כן! אתה מבין, אם לא נדרוך על הדשא, גם דשא חלש יצמח, עד שהדשא כולו יהיה חלש מאוד. כשאני דורך על הדשא, אני הורג בעצם את החלשים, ומפנה מקום לצאצאי החזקים. תוך כמה דורות, יהיה לך דשא חזק, ירוק, שיעמוד בפני כל דבר. מי יודע, אולי לא תצטרך לטפל בו כל כך הרבה".

"הו, מעניין..."

אתה מבין, אני בורר אותם באופן מלאכותי, האוכלוסיה תעבור אבולוציה, ותהיה חזקה יותר.

הוא חשב לעצמו, ואמר "תודה לך!"

"בכיף!"

כפי שאתם רואים, הביולוגיה מסייעת לי.

כן, זה מצער, אבל לא רשמתי פה המון זמן.

על מה אכתוב?

המממ

נקציב 5 דקות לסיכום עד עתה.

אני ותל אביב חיים יחד כבר למעלה מחודש. הזוגיות שלנו מצויינת. אני נוסע לכל מקום במרחק חצי שעה. מצאתי מסלול ריצה שמתאים לדרישותיי.

כיף לקנות בסופר, לנקות, לכבס, להיות אחראי למשהו. לא באמת, אבל אני עושה הכל באהבה, זוכר שמחיר החופש זעום לעומת מחיר השעבוד.

התחלתי להתנדב גם באגודה. בעל כרחי, תנאי למלגה, אבל זה בקהילה, אז סבבה.

עבודה החל משבוע הבא, נקווה שיהיה בסדר.

זיונים פה ושם. חשק לחבר.

דיברתי עם אמא. לאחר שהכרחתי אותה, היא נפגשה בסוף עם מישהי מתהל"ה. מעניין אם זה ייצור בינינו קשר כמו שצריך.

סה"כ החיים מצויינים. אני חי ביקום יפה כל כך, אני יצור שנגזר עליו גורלו להיות בשיווי משקל דינאמי לנצח, ביקום מאוזן דינאמית לנצח. והכל כל כך לוגי והגיוני ויפה, אפילו מה שלא לוגי מתאים ללוגיקה הכוללת. הכל כל כך צפוי. יש גם הסתברות מסויימת להפתעות, אבל גם ההסתברות הזו ידועה, אז ככה שגם זה צפוי.

מעניין לי. וזה כל מה שאני רוצה בחיים.

טוב, אז באיחור מה. סיכום.

אני מצטער, אבל זה הולך להיות עוד פוסט מרמור. כן, אני יודע שהיו רבים כאלה לאחרונה, רבים מדי, אבל זה מה ששולט כרגע בחיים שלי. זו האווירה. וזה יהיה גם כאן. רציתי לכתוב כאן המון דברים אחרים ולא ממש הספקתי.

אין דבר. בז"ל יתגבר.

היתה שנה מעפנה.

מה מעפנה, שאין דברים כאלה. מעפנה כל כך, שאפילו אהוד אולמרט, אדם מעפן לכל הדיעות- הכי מעפן- היה פחות מעפן מהשנה הזו.

שנה של בזיון.

המציאות ידעה להתעלל בי השנה. היא התחילה דווקא טוב פחות או יותר, עם השחרור שלי מצה"ל וקבלתי למסלול המצטיינים, אבל משם הכל הלך והסתבך.

הכרתי אדם מיותר שעתיד היה לגרום לי רק כאב, כשבעצם ניסיתי להתחבב עליו כל הזמן.

משום מה, לא הצלחתי להפציץ בציונים. לא הצטיינתי הצטיינות יתרה כמו תמיד.

הפסדתי בקרב רומנטי על ליבו של בחור חמוד ביותר, לאדם שלא ממש ברורות לי כווונותיו לגביי רוב הזמן.

נכנס שקרן בן זונה לחיי, שרק הסיג אותי לאחור, ימח שמו.

השמנתי, כמעט ולא עשיתי ספורט.

הפוליטיקה האוניברסיטאית לקחה ממני זמן  לא מבוטל וייאשה אותי באדישות שלה. האם זו הדרך? שאלתי, ונותרתי עד היום ללא מענה.

נסתיימה לה השנה בקשיים מרובים.

קרובי משפחה חולים, מזכירים לי שעד כמה שנראים לי העצים ביער החיים שלי זקופים ותמירים ונאים וחזקים, גם הם יכולים להישבר ולהותיר אותי ביער מת.

ב-1 באוגוסט קרה משהו. קרה משהו שם, קרה משהו לידי, קרה משהו שהפסיק חיים של אחרים, קרה משהו שהפסיק את החיים שלי.

וכן, גם אני תוהה לעצמי למה, מה הקטע שלי, מה הדרמה והטלנובלה והסיפור.

נכון, היה משהו נורא. רע. ללא ספק. אבל עד כמה זה יכול להשפיע?

המון, מסתבר.

אז כנראה שזה הוציא אותי מהאיפוס לחלוטין. והמצב בלימודים בקאנטים, ואני צפוי להיות מגורש ממסלול המצטיינים.

וכנראה שאבא חורג יידע בקרוב, וכבר התחיל לחשוד, שזה סבבה באופן כללי, משהו שצריך להתמודד איתו, אבל כנראה שיקרה הגרוע מכל, ואני אעוף מהבית, בשתיקה רועמת שאינה מלווה ע"י קול מחאה כלשהו מאמא שלי. חבל.

ובסוף לא תהיה לי עבודה באוניברסיטה, כי גם לה אין כסף, והתקן בוטל, ואז כל דבר אחר יהיה בזבזני מבחינת זמן והשקעה, ויגבה מחיר יקר מהלימודים, שמצבם רע בלאו הכי.

והחיידקים איכזבו, וכנראה שלא זכיתי לגלות משהו מעניין, וגם לא זו תשובה, אבל בהחלט איבדתי הזדמנות למקפצה עצומה מעלה.

ואני אבוד בכיוון, שלא בטוח עכשיו עד כמה הוא יעיל לי. כשהחלומות מתנפצים, והמציאות מכה לי על הפנים, האם לא כדאי יהיה להשקיע בהווה?

עוד נראה.

תכלה שנה וקללותיה.

שנים זוגיות טובות יותר.