ראש מתקדם

זה עבר- 3 שנים בחטיבה הלכו ונגמרו. זה נראה לי עכשיו כאילו זה עבר ממש מהר אבל אני יודע שהיו תקופות לא נעימות אבל היו גם דברים מאוד שמחים ולזה אני אתגעגע. חשבתי על זה קצת ואני רואה שבתיכון יהיה יותר עמוס בהרבה. בחטיבה אני הרבה השקעתי ואני חושב שזה היה יותר מידי השקעה, לא ניצלתי הרבה מאוד זמן בשבילי, בשביל מה שאני באמת אוהב. תמיד אחרי שהיה עומס בלימודים ניצלתי את הזמן בשביל הדברים שאני אוהב אבל גם אז העדפתי להשקיע בכדי שהתיכון יקבל אותי. ההשקעה השתלמה אבל חבל שהזנחתי דברים שאני אוהב בתקופה הזה. חטיבה זו לא תקופה קשה ולפי דעתי, היה אפשר לנצל אותה אחרת אצלי. מזה אני לומד שצריך לנצל את הזמן טוב בשביל שתוכל גם להשקיע וגם להנות בו זמנית.

אני אזכור את החטיבה כתקופה של הבגרות אצלי, תקופה שבה למדתי המון דברים אבל באיחוד בכיתות ח' ו-ט' אני אזכור שלמדתי הרבה על אנשים. למדתי על התהגויות של אנשים, ההבדל בהתנהגות של המינים ועל צורות התקשורת ביניהם. זו הייתה תקופה מרתקת שאני ארחיב עליה בפוסט אחר, לא כרגע.

כמובן שבאותה תקופה גיליתי עוד משהו חדש שהבלוג עוסק בו- הרוק המתקדם. המוזיקה הזאת חידדה אצלי טוב במוח מה זאת אמנות מוזיקלית ולאיפה אפשר להגיע. היא הראתה לי שלא חייבים לעשות מוזיקה של 3-4 דקות בשביל שהשיר יהיה איכותי. היא הראתה לי דבר שונה, רחוק מהזרם המרכזי במוזיקה, רחוק ממה ששומעים אנשים בתקופתי. המוזיקה הזאת בעצם השלימה אותי במקום כשלהו- זו כנראה המוזיקה שתמיד חיפשתי. כשאני מסתכל אחורה, אף פעם לא באמת אהבתי את המוזיקה של 3-4 דקות. חיפשתי אז משהו אחר, משהו שאני אוכל באמת לאהוב.

איך גיליתי את הרוק המתקדם? באחד משיעורי המוזיקה אצל המורה שלי הוא הראה לי אתר על רוק מתקדם ומשם כבר נכנסתי לבד וחקרתי (האתר של אורי ברייטמן). יצא ובחרתי לקרוא בפעם הראשונה על ג'נסיס ובמקרה יצא שהיא גם הלהקה שאני הכי אוהב ברוק המתקדם.

השבוע הצלחתי לעשות את הבלתי יאומן בשבילי- הצלחתי לאהוב את ואן דר גרף ג'נרייטור (Van Der Graaf Generator)- אחת הלהקות המשפיעות ביותר על הרוק המתקדם. היה לי מאוד קשה להתחבר אליהם כי הם היו שילוב של רוק מתקדם עם אוונגארד וזה יצא משהו ממש לא רגיל, רחוק מהזרם המרכזי שקשה מאוד להתחבר אליו. הייתה לי בעיה איתו הרבה זמן ואפילו שאנתי את הלהקה הזאת בהתחלה אבל אתמול למדתי לאהוב אותם, את המוזיקה שלהם ואת היחודיות שלהם. איך זה קרה? בחרתי לשמוע את האלבום הזה שוב כשהייתי במצב רגוע בראש ובגוף וזה הראה לי עד כמה הלהקה הזאת גדולה. הסוד הוא בעצם לשמוע את האלבום כמה פעמים ולא לקבוע ישר בפעם הראשונה אם אתה אוהב או לא אוהב. צריך לתת צ'אנס. סה"כ זה אחד האלבומים הכי משפיעים ברוק המתקדם אז ברור שמתישהו תוכל לאהוב אותו ולהבין את הגדולה שלו. אני שמח שזה קרה, זו להקה שבאמת רציתי לחקור ולהבין אותה.

עוד הצלחה- הצלחתי גם לאהוב את האלבום Atom Heart Mother שם פינק פלויד. בהתחלה ממש לא אהבתי את האלבום- בעיקר את שתי היצירות הגדולות בו. ליצירה הראשונה האזנתי כשהייתי רגוע ונינוח בראש ובגוף, המצב האידיאלי לשמוע ולהתחבר למוזיקה כלשהי. אחרי זה האזנתי ועקבתי אחרי היצירה. גם קראתי ביקורת על היצירה שהסבירה על התחכום שלה ועל ההפקה שלה. כשאתה קורא על זה ואחר כך אתה רואה שזה מתקיים ביצירה שאתה שומע, אתה מבין אותה יותר טוב. אחרי היצירה המדהימה הזאת יש מספר שירים קלילים שאותם אני אוהב וכל אחד מהם הוא פנינה באלבום הזה.

אחרי כל השירים האלה מגיעה היצירה האחרונה- "ארוחת הבוקר הפסיכדלית של אלן". כששמעתי את היצירה הזאת בפעם הראשונה ממש שנאתי אותה. אמרתי לעצמי "מה זה השטויות האלה? זה סתם מישהו שמדבר, אני לא מבין מזה כלום!". ככשמעתי את זה השבוע קראתי גם בביקורת על היצירה הזאת- זה בסה"כ יצירה שמדברת על אדם שמכין את ארוחת הבוקר שלו- זה הכל! לא כל כך קשה בסופו של דבר כמו שחשבתי. זה מחולק לחלקים אינסטורמנטלים וחלקים של דיבור המראים איך אלן מכין את ארוחת הבוקר שלו. אחרי שקראתי את הביקורת והאזנתי לשיר הבנתי איזה יפה זה. שומעים את אלן מסביר על הארוחה שלו ושומעים את הקולות בעת עשיית הארוחה והקטעים האינסטרומנטלים מוסיפים פה ושם דברים נחמדים. למרות שזה החלק החלש באלבום, זו יצירה שאסור לפספס.

כאן אני מסיים את הפוסט הזה, תלמדו ממנו שצריך להאזין ולתת צ'אנס לדברים שלא אוהבים בהתחלה אבל אחר כך אולי הם עוד יפצו אתכם. ותשמעו רוק מתקדם, מוזיקה מדהימה שמראה מה היא באמת יצירת אומנות מוזיקלית,

איש הרוק המתקדם.