Fly away from here

"והכל יקפא פתאום

 אם יהיה לנו רגע לעצור בפינת רחוב

 לחבק ולעזוב

כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות

 לאהוב פחות.."

כשאני מסתכלת במבט אחורה,

ואני באה לכתוב מה עבר עליי..

המילים נעצרות. נעצרות בלב.

אני לא באמת חושבת שאצליח לתאר את הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים.

לשם שינוי, אפילו תמונה אחת לא צילמתי.

יש דברים שצריכים להישאר אך ורק כזיכרון צרוב בראש.

איך התפללתי שהזמן יעצר,

שהעולם יקפא..

שרק אני והוא נמשיך להיות ביחד לנצח.

שהעיניים יפגשו, שהשפתיים יתקרבו..

שנאהב עד אבדון חושים.

שהדמעה הזו שתזלוג על הלחי,

תהיה דמעה של אושר, דמעה שתספר לי כמה טוב לי.

אז אמנם, העולם לא קפא..

והשעון המשיך לתקתק,

שניה לאחר שניה, דקה לאחר דקה.

ואני והוא התנתקנו מהכל..

וחיינו בתוך עולם משלנו.

לפעמים אני מפתיעה את עצמי..

כמה אפשר לאהוב.

3>