כשאתה יושב יותר מידי, אז אתה חושב יותר מידי.
גם אם זה על דברים שלעולם לא חשבת שתחשוב עליהם..
שתחשוב עליהם, שוב.
כי כשהמחשבות עולות לך שאתה סתם ככה יושב..
כל העולם יכול להתפוצץ אבל אתה תישב ותחשוב.
מה היה קורה אילו? אם הכל היה אחרת..
ומה היה קורה אם הכל היה קורה מוקדם יותר
או מאוחר יותר. זה לא באמת משנה..
האם הכל היה אותו הדבר?
כשיושבים יותר מידי, מתחילים לדמיין דברים
שאף פעם לא יקרו.
אבל תמיד היה בך את החשק הזה..
לצאת מהמסגרת, לקום, לברוח.. לעשות את זה.
ואפילו באיזה שהוא מקום לקוות שהמסגרת תשאר שלך, כשתחזור.
הכל נראה פשוט כשמדמיינים בראש,
הכל נראה אפשרי..
אבל במציאות שאתה חי בה כל מה שאתה רוצה שיהיה אפשרי – אסור.
זה מצחיק לחשוב על זה שאפשר לשבור חוקים,
ואתה יודע שאתה רוצה לעשות את זה..
אבל אתה בכל זאת מציית להם.
אתה כבול למה שאנשים חושבים.
כבול למה שאנשים רוצים.
אחרי הכל, אתה כבול באזיקים שאתה סגרת על עצמך.

זה בערך השבוע הכי עייף שהיה לי אי פעם..
גם כל כך הרבה דברים לעשות,
וגם תחושה מתמשכת של עייפות.
חודש מאי, כמה שחיכיתי שתגיע..
כמה שאני מחכה שתעבור!
עוד 5 ימים 3>