היום היה מעייף.

למרות שקמתי ב12:00 ועד 18:30 לא עשיתי כלום ("כלום"-טלוויזיה ומחשב), חברה שלי (רג' שאני מתה עליה) שיש לה כושר טוב מאשר לרוב הבנים שאני מכירה לקחה אותי (ב"לקחה אותי" אני מתכוונת למובן הפיזי) להליכה , שבעצם רוב הזמן רצתי כדי להשיג אותה (איך אפשר ללכת כל כך מהר?) לרגע הייתי בטוחה שאני הולכת להתעלף, אבל איך שהוא הגענו לבית שלה, ומה אכלנו? שוקולד (אני רק קובייה-בכל זאת...). אני כל כך מקנא בה שהיא כל כך בכושר טוב ושהיא מתמידה בזה ואז היא יכולה לאכול שוקולד! ולא רק שוקולד- גם צ'יפס ופיצה וכל מה שבא לה והיא נראית ממש טוב...

אני מקווה שיום אחד אני גם אהיה ככה, אבל בנתיים היא ממש עוזרת לי ומעלה לי את המוטיבציה. אני חושבת שכל אחד שעושה דיאטה צריך מישהו שיתמוך בו, כי בלי זה אני חושבת שקשה להתמיד לאורך זמן. מישהו שיזכיר לך למה אתה עושה את זה ולא ייתן לך לחפף, שיהיה לידך כשאתה צריך, שיעלה לך את המצב רוח, כי זה מה שיכול לגרום לך להתמיד או לא.

אז נשקלתי היום וגיליתי שאני 57 , אז עליתי קילו וזה קצת מבאס אבל נוריד אותו. אני לא אשנה את המשקל ברשימות כי זה מעלה לי חיוך שאני יודעת שכבר הגעתי ל56.

היום אני אשים תמונה של פנלופה קרוז שכבר מזמן לא שמתי (למעט התמונה עם\בלי המייקאפ):