נורא מצחיק אותי להתסתכל ולראות שהפוסט האחרון שכתבתי היה בערך לפני כשנה אז דובר על יום הולדתי ה17 ועכשיו אני עומדת בפתח חגיגות השמונה עשרה שלי
אני לא חושבת שהתגעגעתי לבלוג כמו שהאצבעות שלי רעבות כבר לכתוב על מקלדת מפלסטיק, נתתי לכתיבה לנוח אי שם במעמקי הלב כחלק מרצון שכוח ולא ממומש
אני תולה את הסיבה לשיממון הכתיבתי בלימודים הנוראיים והמיגעים האלה ששואבים כל בת צחוק וכל צהלה של הלב עמוקאל בין דפים לבנים מלאים נוסחאות ומילים חסרות משמעות. אבל עכשיו כל זה נגמר אני מלאה אנרגיות טובות ואמביציות להתחיל את החייים האמיתיים ולהלחם על מה שמגיע לי על החופש שלי .
מעתה אני הולכת לנצל כל פיסה של זמן כדי לעשות דברים שאני אוהבת שהם לכתוב לשיר ללמוד עיצוב ותפירה ללמוד צרפתית ולהעמיק את הידע באנגלית וכמובן לשחק לשחק ושוב פעם לשחק=]אולי למתבונן מן הצד אני נראת כבעלת חלומות ללא אחיזה במציאות אבל זו אני ורק מי שחולם מגיע רחוק ועתיד להגיע רחוק!