וואל..אז לא היה לי כח לעדכן כבר עשרים יום..בערך..כן.

ואני ממש חייבת לפרוק..עכשיו זה לא שאין לי על מי..כי יש לי..זה פשוט שאני רוצה רק לפרוק..בידיעה שאני לא חייבת לקבל תגובות אחרי זה.

אז אממממ...

מההתחלה אה?

ההפרש של ה-10 ימים האלה בין סיום השנה של הטטים לבין הסיום שנה שלנו..הם פשוט סיוט..

ההרגשה ההיא שללכת לבצפר בחצי חשק כי מצד אחד..הם לא יהיו שם.יושבים במגרש/משחקים כדורסל ושמים לב שאני נכנסת למגרש ובאים להגיד לי שלום..או ההפך.

מצד שני..להיות עם השכבה שלי..שבזכותה כמעט רצו להשעות אותי..

אבל עדיין..סיוט. כי דיי..סיימתי למוד ואני לא צרכה את זה יותר.

סבא שלי במיון..יש לו משהו בריאות ורוצים להעביר אותו לתל השומר..טוב..זה מה הצלחתי לשמוע מהבכי של אמא שלי בחמש בבוקר..

הייתה הפסקת חשמל מהרגע שקמתי עד לפני חצי שעה..

והעברתי את היום בבית כי גרון שלי כואב.

וחוצמזה?

אני משתוקקת לעבור .