יום חם ואני מזמזמת לי אפרת גוש. ישבתי לשיחה עם אמא וסיפרתי לה הכל אודות השיחה שלי עם אסתי. על שנה שעברה, על התקופה הזאת ועל השנים שעתידות לבוא. בהתחלה נלחצתי עם השיחה עם אסתי. אבל אז נזכרתי איזה מחנכת מדהימה יש לי, איך היא מבינה אותי וכמה היא טובה בלהקשיב לצרות שלי.

התיישבנו ופתחנו בנושא שוודיה. הייתי על סף דמעות כשאמרתי לה שאני לא מצטערת על כל הזמן שהשקעתי בזה אבל כן, התאכזבתי וכאב לי. למרות שעמוק בפנים הייתי מוכנה לזה, לא היה נעים לשמוע את זה. סיפרתי לה הכל, כל מה שעברתי השנה ואיך זה השפיע על הלימודים. למה הפסקתי לבוא לבית ספר ומה אני מתכוונת לעשות בשביל לשפר את הציונים ואת הנוכחות. היא הסבירה לי כמה נקודות יורדות לי בכל מקצוע בגלל העדרויות ואמרה שחבל שאני זורקת לפח ציונים מצוינים בגלל קלות דעת של רגע.

בסופו של דבר היא הסכימה שאני אפרוש ממקצוע בחירה אחד, כי זה אומר פחות שמונה שעות במערכת. משהו שאני בטוחה שידרבן אותי להגיע וגם מקצוע אחד פחות להתרכז בו ולהשקיע בו. אמרתי לה שזה יבוא על חשבון מקצועות אחרים ואם אני יפרוש מפסיכולוגיה ומגדר אני אוכל להשקיע במקצועות החובה ולהצליח בהם. בנוסף היא זכרה שבשיחה איתה אי שם בסוף השנה שעברה אמרתי לה שאני אקח מה שהיא תיתן לי רק בגלל שלא פתחו ספרות א', כבר אז הזכרתי לה שפסיכולוגיה זה מקצוע שבכלל לא מעניין אותי ומעבר לזה, מגדר אני ממש שונאת.

יצאתי מהשיחה עם הרגשה טובה לקראת השנה הבאה, אני יודעת שיהיה לי יותר קל בגלל שיורדות לי הרבה שעות במקצועות שסיימתי השנה וילדים אחרים מהשכבה לא סיימו, מתמטיקה למשל.

אני ורותם התמכרנו לשיר הזה, שהיה להיט ענק איי שם בשנות ה90. הורדתי אותו לפלאפון ועכשיו כל היום אני רוקדת לצליליו. זה שיר על בחורה ממש נחמדה שאומרת למישהו שאם הוא עצוב וזקוק לחברה היא תזדיין איתו כל הלילה. הללויה.