בין שבילי החיים^.^

מה יכול להיות?!!?!?!!?!?

נכנסתי לחדר של המורה..

המשפט הראשון שהיא אמרה לי שנכנסתי היה..

המורה ישבה על כיסא והייתה עם הגב עלי..

המורה: אני ממש מאוכזבת ממך, חשבתי שאת לא ילדה בעייתית..

אני: מה?! לא עשיתי שומד דבר..

המורה: את מושעת מבי"ס..

אני: מה למה?! לא עשיתי שום דבר..

המורה הסתובבה, ראתה אותי, ואמרה..

המורה: אוי אני מאוד מצטערת לא התכוונתי להגיד לך את זה, התכוונתי לנועה שוורץ.

אני: אה, מזל כבר האמנתי..

המורה: טוב את יכולה ללכת עכשיו אם בא לך..

אני: טוב תודה..

פניתי לאחורה לצאת מהחדר..

המורה: תגידי את יודעת מה עובר על ירדן, היא בוכה הרבה בזמן האחרון..

אני: אני לא בדיוק בטוחה אבל אני חושבת שזה בגלל השיחה הזאת שהייתה, שהם צריכים לבוא בשעות אפס, ואני חושבת שגם ההורים שלה הענישו אותה בגלל זה..

המורה: אה, טוב..

אני: אני יודעת שזה לא ענייני אבל ירדן היא חברה ממש טובה שלי, אז אולי את תוכלי לדבר עם ההורים שלה ולהגיד לה שיבטלו לה את העונש כי בזמן האחרון התנהגה טוב או אולי לפחות להקל על העונש. היא מרותקת שבועיים, והיא חייבת רק ללמוד במשך כל היום.

המורה: טוב, אני יראה מה אני יכולה לעשות..

אני: טוב תודה..:)

ויצאתי מהחדר..

יצאתי וישר ראיתי את ירדן..

אני: נחשי מה?

ירדן: מה קרה? ועל מה המורה דיברה איתך..?

אני: אה, כלום היא התבלבלה ביני לבין נועה שוורץ..

ירדן: טוב..

אני: בקיצור דיברתי עם המורה ואמרתי לה שאולי היא תוכל לדבר עם ההורים שלך שיקלו עליך את העונש או אולי יבטלו לך אותו כי בזמן האחרון את התנהגת טוב..

ירדן: ומה היא אמרה?

אני: היא אמרה שהיא תראה מה היא יכולה לעשות..

ירדן: וואי ממש תודה אבל אני לא באמת חושבת שהיא תעשה משו, יש לה חיים ומה שהיא עושה זה לא לדבר עם הורים של ילדים שהיא שונאת ולבקש מהם להקל על הילדה השנואה עליה את העונש..

אני: אני דווקא חושבת שאולי היא תעשה משו, ואף אחד לא אמר שאת שנואה עליה..

ירדן: אף אחד לא אמר אבל אני בטוחה..

אני: טוב..

ירדן: טוב אני זזתי לניצן וגל את באה.?

אני: לא עכשיו, אני אולי יבוא יותר מאוחר..

ירדן: טוב מה שבא לך, ביי..

אני: ביי.

ירדן הלכה וראיתי את גיל:) הוא התקרב עלי, בדיוק נזכרתי בכל מה שנירן אמר לי, הוא ניגש עלי..

גיל: מה קורה?

אני: אמ..פסדר, מה איתך?

גיל: גם..

אני: חח, פעם ראשונה שאתה מדבר איתי מתישהו שזה לא ליד הלוקר שאתה נתקל בי בטעות..

גיל: כן..(נבוך,מסמיק)

[אני כל כך טיפשה אני לא מאמינה שאמרתי את זה! מה עבר לי בראש כמו איזה טיפשה אמרתי את זה..]

אני: טוב, אני צריכה ללכת לירדן ניצן וגל, ביי.

גיל: ביי.

הייתי כל כך נבוכה שפשוט הסתלקתי משם..

לא באמת הלכתי לירדן, גל וניצן..

יצאתי החוצה, הלכתי מאחורי הבניין, מצאתי איזה אבן גדולה וישבתי עליה..

חשבתי, חשבתי וחשבתי, על כל הדברים שקרו בזמן האחרון..

-כל הקטע עם מה שנירן אמר לי עם גיל..

-אני חושבת שאני בכלל אוהבת את מיכאל..[מיכאל הוא ידיד ממש טוב שלי, אני דיי חושבת שאני מאוהבת בו, אבל זה לא משנה הוא בחיים לא ישים עליי, הוא גדול ממני בשנה, שיער חום עיניים חומות, וראיתי אותו בחופש הולך בלי חולצה-הוא כל כך חתיך יש לו ריבועים:) אבל, כמו שאמרתי הוא בחיים לא ישים עלי, הרי אני לא כל כך יפה שילד כמוהו ישים עלי באמת..]

-על ירדן, על כל הקטע עם השיחה הזאת..מה זה היה אמור להיות, נהגתי יותר להסתובב עם ירדן מאשר גל וניצן ועכשיו יש לה את העונש הזה, היא לא יכולה לדבר בטלפון, אלא אם כן זה קשור לבי"ס לא להיות על המחשב לא כלום! רק ללמוד וללמוד וללמוד, זה דיי מעצבן, היא מרותקת לגמרי, אני מדברת איתה רק בבי"ס וזהו..

-על כל מה שקרה עם רועי, מה הוא חושב שהוא עושה שהוא בא ומנסה לנשק אותי, אחרי הכל אני בקושי מכירה אותו ואח"כ הוא גם אומר לי מה קרה? כולה נשיקה קטנה, עלק..למרות שממנו פחות אכפת לי, היה ונגמר..וטוב שנגמר..

אחרי דקות ארוכות שישבתי וחשבתי בא אלי מיכאל..

מיכאל: היי, מה את עושה פה?, את מבריזה? כי היה צלצול ואני לא מכיר אותך כילדה שמבריזה חח..

אני: מה פתאום, מה היה צלצול?!

מיכאל: כן חח:)

אני: וואי לא שמתי לב, הייתי שקועה במחשבות..

מיכאל: טוב, בכל מקרה לא כדי לך לחזור עכשיו לכיתה כי היה צלצול לפני הרבה זמן יחסית ואם תיכנסי עכשיו אז המורה ממש תתרגז..

אני: צודק, עדיף שאני כבר יחכה..רגע, מה אתה עושה פה?

מיכאל: אני סתם, יש לי עכשיו ספרות וזה ממש משעמם אז החלטתי להבריז..

אני: טוב..

מיכאל: נו אז על מה כבר חשבת שלא שמת לב לצלצול.?

אני: סתם על כל מיני דברים, לא חשוב..

מיכאל: טוב..

ואז הוא המשיך לדבר, ושמתי לב לשפתיים שלו, היו לו שפתיים כאלה שזה היה נראה שאם היייתי מנשקת אותו (הלוואי) אז הם היו ממש רכות, כאילו הם אומרות לך "בואי נשקי אותי" אני יודעת שזה נשמע ממש מפגר אבל כן, זה מה שראיתי.. הייתי כל כך שקועה בפנים שלו, כל פרט ופרט היה פשוט מושלם, כל כך יפה..חלמתי לעצמי כאילו שאני מתנשקת איתו (הלוואי)..עד שלרגע הוא קטע אותי בפנטזיות שלי, הוא הניף את היד שלו מול העיניים שלי..

מיכאל: הלו, את פה?!

אני: כן כן..

מיכאל: אז את באה?

אני: לאן?

מיכאל: את לא הקשבת בכלל..

אני: ניסיתי להקשיב, פשוט דיברת מהר..[כולי הייתי נבוכה חח]

מיכאל: לא משנה, בקיצור את באה לסרט?

אני: אמ..אני חושבת שאני יבוא, אבל..מתי ואיפה?

מיכאל: מחר ב7 וחצי, אי אפשר יותר מאוחר כי אח"כ יש בי"ס וההורים שלי כבר יקחו אותנו אז זה לא משנה איפה..

אני: טוב..

*צלצול-להפסקה*

מיכאל: טוב אז אני כבר ידבר איתך..

אני: ביי.

ומיכאל הלך..

מיכאל הזמין אותי לצאת איתו לסרט!!!!

אני לא מאמינה, אני הילדה הכי מאושר בעולם, אני כל כך אוהבת אותו, הוא כל כך משולם:)

יצאתי, וראיתי את גיל עוד הפעם..

וחשוב לציין שהייתי כל כך מאושר שהייתי בטוחה שמיכאל הזמין אותי לסרט, רק שתינו לבד אז לא היה אכפת לי כבר משום דבר.

גיל: היי.

אני: היי.

גיל: תשמעי, בא לך לבוא אלי יום שישי בערב, אני מזמין אלי כמה ילדים כי ההורים שלי לא יהיו בבית..

אני: מצטערת אבל אני לא יכולה..

גיל: אוי, למה?

אני: כי אני לא כל כך מכירה את החברים שלך ואני לא מדברת איתם ולא יהייה לי מה לעשות שם..

גיל: אה..טוב, אני לא יכול להכריח אותך לבוא אבל עם תרצי את עדיין יכול לבוא..

אני: טוב..

גיל: אז..ב10 וחצי יום שישי הזה אצלי..

אני: ביי.

גיל: ביי.

אני לא מאמינה שניפנפתי אותו ככה, אבל סוף סוף בת ראשונה בחיים שלו מנפנפת אותו ולא מסכימה לו ישר, חוץ מזה שכבר לא היה אכפת לי שניפנפתי אותו, ולא היה אכפת לי מהפדיחה שעשיתי ביום בבוקר, ולא היה אכפת לי משום דבר כי..

מיכאל הזמין אותי לסרט:)

אני כל כך מאושרת..:)

רגע, אחרי הסרט זה אומר שאנחנו נהייה כאילו ביחד עם נתנשק?! (הלוואי שנתנשק..)

אהבתם?!