מה שהכנתי לנסיך שלי(: 

אמת שאני אוהבת אותך

באמת, אני לא סובלת אותך. אף פעם לא סבלתי אותך. את ההתנהגות התינוקית שלך,

את כל תשומת הלב שאת רק מחפשת כל הזמן, את האגרסיביות שלך, את התוקפנות וזה שאת תמיד הרבה יותר טובה ממני,

מכולם נכון? את הכי חכמה, כולם סתם מפגרים. 

באמת, נשברתי. 

אני לא יכולה יותר.. אני מאחלת ליום בו אני כבר אוכל להיות עצמאית ורחוקה ממך כמה שיותר.

את תמיד תמצאי גם סיבה להאשים אותי נכון? 

מתי תשימי כבר לב שלא הכל סובב סביבך. יש עוד אנשים בעולם והם לא פחות טובים ממך. 

גם אני מסוגלת לומר לך את כל החרא שאני חושבת עלייך בפנים, ליד אמא ואבא. אבל את יודעת למה אני לא עושה את זה? 

כי יש לי כבוד אל עצמי ואלייך. ואני לא ארד לרמה שאת ירדת אליה, אני לא אשחק איתך באותו משחק מלוכלך ואני לא אבכה לאמא ואבא על כמה שאת מטומטמת ועוד לידך.

אני מודעת לעצמי, חשבתי על כל דבר שאמרתי לך עשר פעמים לפני. ואת ירקת עלי את כל החרא והשיט שיש לך בלי לחשוב אפילו לרגע. התנהגת כמו ילדה מטומטמת.  

בחיים אני לא אסלח ואני לא אשכח את היום הזה. 

כי מבחינתי- פה חצית את הגבול. אם דימיינתי שאיי פעם עוד נהיה אחיות נורמליות..עכשיו אני בטוחה שזה לא יקרה לעולם. 

ואני שמחה שכך, כי אני רוצה להיות רחוקה ממך. 

אני כבר לא יכולה עם המתח המגעיל הזה שיש כשאני לידך.

אני רוצה שתתנדפי לי מהחיים. ואני כותבת את זה מתוך יאוש מוחלט. אני מיואשת ממך.