לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


"אם נשרוד את המבול הפעם, כל חיוך יהיה שונה, נגוע"

כינוי: 

מין: נקבה

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2011    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2011


אומנם אני כותבת עכשיו מהבית, אחריי לילה מלא בסיוטי-איתי שאחריו לא הצלחתי ללכת לבית ספר, אבל לא הייתי רוצה לזכור ככה את התקופה הזו.

אני מצליחה כל-כך הרבה, וכל-כך כל-כך טוב לי עם זה!

סוף סוף, אחריי תקופה מאוד ארוכה, אני מסוגלת להגיד שאני *באמת* מרגישה שהכוחות מתחילים לחזור אליי.

וזה לא שאני לא נשברת, זה לא שאני יציבה, אבל כל היופי הוא שגם בימים כמו היום, אני מצליחה לראות שזו תקופה טובה, ואני לא נכנעת לחרדה שפאום התעוררה, ולא נותת לה לצבוע לי את כל השבוע בשחור.

אני מצליחה לקחת את זה בפרופורציה, ולהבין, שיש ימים יותר טובים ויש ימים פחות טובים. ואם היום נפלתי, זה לא אומר שמחר לא אקום.

 

ועכשיו.. הייתי רוצה פשוט להעלות שיחה שלי עם תמיר (כפרהעליך XP) שדיי מסכמת את הדברים החשובים מהשבוע האחרון:

 

תמיר:
לאן נעלמת? לא דיברנו המון זמן
אני:

אתה צודק, אני מצטערת

פשוט לקחתי המון זמן לבד בשבוע האחרון.. הייתי צריכה להתאפס על עצמי כל יום אחריי בית ספר

אבל זו תקופה נהדרת

עם כמה שהיא קשה

סוף סוף אני מרגישה שאני מצליחה, ואין תחושה נהדרת מזו.

תמיר:

לא יודע אני דואג לך   [הערת שוליים: חח תודה, אתה חמוד 3>]

פוסטים כאלה

ובכלל..בית ספר

לא דיברת על זה

ולא יודע

מה קורה איתך?

כלומר

מה פספסתי? חח

אני:

חחח פספסת המון

וזה ממש מעצבן אותי

כי אני כל יום רוצה לכתוב בבלוג

ולעדכן על כל מה שקורה עכשיו

אבל כל יום כשאני מגיעה הביתה, אני כבר באפס כוחות ולא מסוגלת לזה.

*אוקיי, דיבורים דיבורים דיבורים*

אני:

פשוט.. כל יום בבית ספר קורים כל-כך הרבה דברים

כי כל בוקר מחדש זה להתמודד

לאגור כוחות, לפרוק, ולאגור מחדש.

וזה להישבר ולקום

שוב, ושוב, ושוב.

וגם עלה פתאום מהתת מודע עוד אירוע עם איתי (הבן דוד)

אז גם מזה נשברתי שוב

אבל אחריי יומיים כבר קמתי מחדש וחזרתי לבית ספר כרגיל

הייתי גם בצוללת, היה לי פשוט מדהים.

וחברים שלי מרגשים אותי עד דמעות מאיך שהם רתומים לעזור לי להתמודד עם כל זה

כל-כך כל-כך מדהים..

כל יום מחדש

אני בכלל לא יודעת להסביר את זה במילים

כמות התמיכה והעזרה שאני מקבלת מכולם.. זה באמת נדיר

*פטפוטים פטפוטים*

המשך שלי:

אוקיי, בכל מקרה

בקשר לליאן  [הערת שוליים: ליאן זה הכינוי של החברה בארון שלי]

סיפרתי לך על המשבר הגדול שהיה לנו? כשכמעט נפרדנו?

תמיר:

יאפ

אני:

אוקיי,

אז..אחריי ה"משבר" הזה

נפגשנו רק פעם אחת

כי התחילה השנה וכל אחת שקעה בטריליון הדברים שלה

כלומר,

דיברנו כל יום, שעות על גבי שעות, כן?

פשוט לא נפגשנו..

ואז.. לא משנה.. קשה לתת פרטים על זה בלי לחשוף איזשהו מידע עלייה, אבל היה לה משבר כזה שנמאס לה להסתיר את זה

ושהיא שונאת את הצביעות הזאת

ושונאת שהיא לא יכולה לעשות מה שבא לה

ושונאת שהיא צריכה להתבייש במי שהיא אוהבת

ושונאת ושונאת ושונאת

ואז היא גם שגעה לי את הצורה

כי מין הסתם זה ישר ערער את המקום שלי.

כי לאורך כל השיחות על זה איתה, לא היה ברור לאיזה כיוון היא לוקחת את זה.

כי היא אמרה שעם כמה שהיא שונאת את זה, היא לא יכולה לצאת עכשיו מהארון (שוב.. מסיבות שלא אוכל לפרט יותר מידי כי זה סתם יחשוף פרטים >< )

ו..בקיצור

עשינו לה שיחות שעות על ההשלמה שלה עם הזהות המינית שלה לפני שהיא מתעמתת עם איך שהעולם מקבל את זה

כי אמרתי לה שברגע שהיא תיהיה שלמה עם עצמה, כל ההתמודדות הזו תיהיה לה הרבה יותר קלה

אז אחריי הרבה (מאוד) שעות שיחות נפש

הגברת נזכרה להירגע..

ואז!

כמו בכל משבר איכותי, יש את המייקאפ הגדול. שפתאום שוכחים מכל הג'יפה, והכל פתאום נראה מושלם P:

 

אז... הכן את עצמך להרבה מאוד קיצ' שעתידו לבוא בקרוב!

*טםטםטם*

תמיר:
חחחחח
יאי ^^     [הערת שולים: חחחח את זה שאתה חמוד, כבר הזכרתי..?]
אני:
חחחחח
אני וואיז!

דיברנו לנו, והשיחות כבר היו הרבה יותר נעימות וחביבות

ואז

בחמישי בערב

התקשרתי אלייה ב23:30 להגיד לה לילה טוב ולהזכיר לה שוב שאני אוהבת אותה, עם כל המשברים, ועם כל הקשיים והבלגאנים

חחחח פאק בדיוק היא מתקשרת XD

שנייה

אני:

חחחח יפה

התקשרה להגיד לילה טוב P:

תחיא התלפטיה!

חמודה הילדה...

בכל מקרה!!!

הייתה לנו שיחת קיצ' מטורפת

והיא אמרה כזה:"אוף שירי, בואי לפה!"

אבל זה היה בצחוק כזה

כאילו

לא בצחוק... היא רצתה

אבל היא לא באמת חשבה שזה יקרה (חרדות וזה)

אז צחקקנו קצת, ואמרתי:" הלוואי..."

ואז הייתה שתיקה קצרה

שלאחרייה ההארה שלי D:

"יודעת מה??? מה הסיכוי שאת עולה עכשיו על אוטובוס לתחנה מרכזית של ירושלים??"

(אני רק רוצה להדגיש ששתינו כבר היינו עם פיג'מה, ואני הייתי ממוטטת מעייפות אחריי יום ארוך)

לא יודעת איך זה קרה

נכנס בנו דיבוק מטורף

השתגענו לגמריי

אבל בחצות ורבע כבר ראיתי את הילדה בתחנה מרכזית

תמיר:

דיי כבר, יא מושלמות! 3>   [הערת שוליים: לא, אתה XD ]

אני:

לקחתי איתי גיטרה, כי חשבתי שבוודאי אלחץ בדרך

אבל כל-כך התרגשתי, שבכלל לא חשבתי על זה

היו לי שוב פרפרים בבטן, והייתי כל-כך מאושרת... התרגשתי כמו ילדה קטנה לפני שמביאים לה גלידת שוקולד XDDD

כאילו.. זו הייתה גם התרגשות דבילית כזו

חחחחח בקיצור!

היה את המפגש בתחנה מרכזית

 שבו התחבקנו שעה ונשפכנו מצחוק

ולא הפסקנו להגיד כמה שאנחנו משוגעות

ואיך אנחנו היינו אמורות לישון כבר לפני איזה שעה

:P

תמיר:

חחחחח איזה כיף לשמוע את זה :) 

אני:

3>!

ואז לקחתי אותה לגן הוורדים

והיה שם חשוך,מפחיד, ומלא בשיכורים

ו.. טוב.. נחסוך לך את התיאורים על הסקס הפרוע שהיינו עדות לו (כןכן, כנראה שזה לא חכם להסתובב שם באחת בלילה >< )

אבל בכל מקרה

התיישבנו על ספסל מבודד באמצע הפארק

והיה ממש קר

אז חיבקתי אותה חזק חזק

והיו מלא כוכבים, היה כל-כך יפה

אז הסתכלנו לשמיים ככה

והרגשתי את הנשימות החמות שלה על הצוואר שלי

חשבתי שאני עומדת להשתגע 

 ואז פשוט ישבנו ככה מחובקות כל-כך ההרבה זמן

ודיברנו סתם על דברים..

כל דבר הכי טיפשי שיש

מין שיחת חולין כזו חסרת משמעות

ואז שאלתי אותה אם היא רוצה להישאר שם עד הזריחה

אבל היא לא יכלה כי.. נו... באתי לכתוב למה ואז נזכרתי שזה רק נותן עוד מידע עלייה XD

היא לא יכלה וזהו!

אבל אמרתי לה שבאלי יום אחד לקחת אותה לשם ושפשוט נשב כל הלילה מחובקות ונשתוק.

פשוט לנשום אחת את השנייה

עד שתעלה הזריחה

ואז היא אמרה שאפשר לעשות את זה גם אז

אפילו שזה למעט זמן

ואז איזה שעה היינו ככה

וזה היה כל-כך מושלם...

אני לא יודעת להסביר לך כמה רגועה הייתי באותם רגעים

לא שמעתי כלום חוץ מאת הנשימות שלה וכמה צרצרים

וכל הזמן הסתכלו על הכוכבים בשמיים

והיה קטע שפשוט חמש דקות הסתכלנו אחת על השנייה וחייכנו

ואז הייתה לנו את הנשיקה הכי מושלמת בערך עד כה

ו... היה פשוט מדהים.

 אבל אז כבר נהיה מאוחר

והגברת הייתה חייבת ללכת

והיה כל-כך קשה להיפרד

אבל.. לא הייתה ברירה

ואז חשבנו ששוב לא נתראה שבוע

אז זה היה ממש ממש מממממש קשה להיפרד

אבל עכשיו גילינו שמחר יש לנו כמה שעות :P

שזה לא הרבה

אבל עדיף מכלום P:

*ואז תגובתו הנרגשת והחמודה של תמיר*

..................................................................................................................................

 

ורק עכשיו קלטתי כמה חפרתי לך XD

מסכן שלי..

אסור לבקש ממני להתחיל לדבר עלייה! זה לא נגמר לעולם...

 

אני וואיז, 

כפי שהבנתם

היום אנחנו נפגשות שוב

אז.. התרגשות התרגשות וכל זה.. :)

אני צריכה עד אז לסיים לכתוב את כל הסיוטים שלי מהלילה, 

לשרוף את הדפים,

לשיר את איתי למוות,

לעשות מקלחת טובה,

להתנקות מהכל,

ולהגיע טהורה מבפנים וגם מבחוץ לכבוד הילדה שלי.

 

מקווה שאצליח לעדכן שוב בקרוב

אבל עד אז..

כל-כך הרבה תודה לכולם 3>

שום דבר מזה לא היה קורה בלעדיכם!

 

 

נכתב על ידי , 11/9/2011 10:10  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שירי ב-13/9/2011 10:13



13,059
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , גאווה , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'יריוס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'יריוס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)