טוב, הרבה זמן לא הייתי כאן..

אולי כי הייתי צריכה הפסקה מלתרגם תחושות למילים, אולי כי חיפשתי התחלה חדשה, ואולי כי פשוט הבנתי שהבלוג הזה הוא דרך נפלאה שלי לשקר לעצמי.

מה שלא יהיה, הנה אני שוב כאן.

אני כאן, אחריי תקופה שאני לא בדיוק יודעת איך לסכם אותה.

לא במילים ובטח שלא במעשים..

אני מניחה שאני בשוק מעצמי.

הולכת לבית ספר, לצוללת, מתפקדת, מדברת, נבחנת, מנגנת, שרה, מתמודדת, מתגברת וכו' וכו'.

עבר עליי המון בתקופה הזו אבל בעצם כלום לא השתנה..

הליידי בארון.

רבנו,השלמנו, שוב רבנו, נפרדנו, חזרנו אחריי 3 ימים (אנחנו לא באמת מסוגלות לחוד..), עוד 5 ימים חצי שנה.

היא עדיין בארון.

אני חרדתית.

יצאתי מהבית, תפקדתי, נפלתי, קמתי, שוב נפלתי, התחלתי המון התחלות חדשות בחיי, התעלפתי, התעוררתי.

אני עדיין חרדתית.

אוף, אני לא יודעת. רציתי להמשיך את אותו הנוסח על כל הדברים בחיי, אבל מדכא לי לחשוב על זה ככה.

אני גם לא באמת מאמינה בזה, אני סתם בשבוע מצוברח.

פשוט בא לי להגיד לכם

שיש לי המון אהבה לתת לכם

רק..

בואו לקחת אותה

כי קשה לי כבר לגשת

3>