ידידים זו לא רק מילה.

פרק 12

היה זה היום האחרון של חופשת חנוכה.

סידורים אחרונים- מחר בית ספר.

כולם סיימו את שיעורי הבית שלהם ועשו את הקניות האחרונות.

אלה,אורית,דור וג'ניה קבעו להיפגש באותו פארק קבוע לבילוי אחרון לפני הלחץ הלימודי.

הם ישבו ביחד,דיברו וצחקו.

"ואני לא מבינה מה היא רוצה ממני! כל הזמן נתפלת אליי סתם ככה..." סיפרה אורית.

"אולי תנסי לדבר איתה או משהו?" הציע דור.

"אני ניסיתי אבל היא פשוט לא מקשיבה לי זה פשוט..." החלה לומר אבל אלה עצרה אותה.

"אורית! זה לא אור שם?" שאלה והצביעה על חבורה של נערים.

"וואלה נכון! בואי נלך לומר שלום!" אמרה אורית והן קמו.

אור,אמילי,שרון ושי החליטו להיפגש באותו הפארק.

הם ניפגשו והחליטו לשבת ולדבר, לקראת סוף חנוכה.

"ואז הוא כזה צורח 'בננה!בננה!' ואני לא מבינה מה בננה באמצע החיים והוא ממשיך לצרוח 'בננה!!!!' ואני לא קולטת!!!" סיפרה אמילי וכולם צחקו.

"אור?" נשמע קול מאחוריהם.

כולם הסתובבו.

"אלה! אורית! מה נישמע?" שאל ונשק על לחייהן.

"זה ג'ניה...דור... תכירו..." הציגה אורית את הבנים וכולם התיישבו.

"זאת אלה וזאת אורית...הן בנות מהכיתה שלי...ידידות..." אור הציג את הבנות בפני אמילי.

"זאת אמילי, חברה שלי..." הציג אור את אמילי ואמילי הסמיקה קלות.

"הופההה אור! כבר חברה? שמונה ימים אתה בחופש וכבר עם חברה!" אמרה אורית וכולם צחקו.

הם ישבו ודיברו כולם ביחד ולפתע עוד קול נישמע מאחוריהם.

"אורצ'וק!?!?!?" כולם הסתובבו.

אמילי אפילו לא הייתה צריכה להסתובב.

היא מיד זיהתה את הכול הצווחני של נוי, שכל-כך שנאה.

נוי התקרבה לאור והדביקה לו נשיקה רטובה בלחי.

היא ומעיין התיישבו ליד בחוצפה.

"הלו, נוי?! מה זה הנשיקות האלה?! מה את לא רואה?! יש לו חברה!" אמרה אלה וכולם צחקו חוץ מנוי.

נוי נתנה מכה קלה למעיין שתפסיק לצחוק, ומעיין השתתקה במהירות.

"סואו?! כולה נשיקה!!! יו נואו,אנחנו הריי ידידים הכי הכי טובים!!!" אמרה נוי בשיא הסנוביות.

"אהא... ואני פו הדוב..." אמרה אורית וכולם שוב פרצו בצחוק חוץ מנוי. מעיין חייכה חיוך האיים לפרוץ בצחוק, אך נוי תקעה בה מבט מאיים והחיוך נמחק משפתיה במהירות.

"אז....מה אתם עושים פה?" שאלה נוי.

"פותחים מפעל מדפסות! מה עוד אפשר לעשות באמצע פארק!?" שאלה אלה בציניות.

"טוב סתמי! לא שאלתי אותך..." אמרה נוי.

"בואנה מה את עולה עליה?! מישו קרא לך לפה בכלל!? לא!" התערבה אורית.

"דיי תפסיקו לריב י'כוסיות!!!!!!!" צעק לפתע דור וכולם הסתכלו עליו.

"איזה כיף זה כשכולם מקשיבים לך..." אמר וחייך חיוך עילג.

"אני ומעיין עברנו ליד לגמרי במקרה!" אמרה נוי בעודה משחקת בשיערה.

"שיהיה..." אמרו אלה ואורית פה אחד והתעלמו מנוי.

הם דיברו ודיברו ונוי כל הזמן התערבה.

"אז....אולי תספרו איך נהייתם חברים?" שאלה לפתע אלה את אור ואמילי.

"פשוט באתי אליה הבייתה...והצעתי לה חברות!" אמר אור והסתכל על אמילי בחיוך.

"כן...ואני פשוט הסכמתי לאור החמוד!" אמרה וחייכה חיוך מתוק.

"חמוד....כמו התחת של מחמוד..." העירה נוי.

"טוב דיי!!!! את, כבר נמאסת עליי!" אמרה לפתע אלה וקמה.

נוי קמה גם היא.

"מה מה מה תעשי לי?!" שאלה נוי ונופפה בידיה לסמן את ה'אומץ' שלה.

"מה את עושה פה בכלל,הא!? מי קרא לך!? לכי לכי עם השפוטה שלך יש בעיר עוד אלף פארקים למה באת דווקא לפה!?" צרחה עליה אלה.

אורית קמה.

"אלה...עזבי אותה היא לא שווה את העצבים שלך..." אמרה לה.

"מותק?! אני לא שואלת אותך לאן ללכת! גם כן סתומה!" אמרה נוי.

ואז ג'ניה קם.

"למי קראת סתומה!?!?!?!" צעק עליה.

"מה אתה מתערב!? אני אקרא לה איך שבא לי! למה מי אתה בכלל!?" צעקה עליו בחזרה.

"אני חבר שלה ומי את!?!?!? הא?!? מי את בכלל!?" אמר לה ג'ניה בעיצבון.

"אני? נוי. נעים להכיר....אה בעצם? לא נעים!" אמרה בשיא הציניות.

"ממש מצחיקה מה אני אגיד לך בואו נימחא לה כפיים!" אמר ג'ניה בשיא הציניות והחל למחוא כפיים בשיא העילגות.

"ג'ניה....ג'ניה תירגע!" גם דור התערב.

"מה תירגע?!?! הוא צודק!" אמילי התערבה.

"אמילי עזבי...זה לא שווה את זה..." אור התערב.

"מה זה עזבי?! היא תתערב כמה שבא לה!!!" התערבה שרון.

"בא לי גלידה." אמר לפתע שי וכולם הביטו בו.

"מה?!" שאל בעילגות.

כולם המשיכו לריב ולצעוק אחד על השני.

לבסוף נוי החלה לחצות גבולות ואורית התנפלה עליה.

הן הלכו מכות.

אלה ניסתה להפריד ביניהן אך ללא הצלחה.

אנשים מסביב החלו להתאסף,

בעוד נוי ואורית צורחות, מרביצות, סורטות, נושכות, מתפרעות וכמעט רוצחות אחת את השניה.

לבסוף הצליחו להפריד ביניהן.

נוי ומעיין ברחו משם,

ואורית התיישבה על הספסל בעודה מתנשפת בכבדות.

שערה היה פרוע לגמריי ודם ירד מהשפה התחתונה שלה.

בגדיה היו מקומטים והג'ינס שלה נקרע.

"זונה... אני עוד ארצח אותה....שונאת אותה....שרמוטה כלבה בת זונה כוסאמא שלה..." מלמלה אורית בעודה מסרקת את שיערה הפרוע עם המסרק שאלה נתנה לה.

כל השאר פשוט שתקו.

יום למחרת כולם הגיעו לבית הספר ללא חשק.

חוזרים ללימודים לאחר שבוע ימים של חופש.

הם ניסו שלא לדבר על מה שקרה יום לפני.

כולם ניפגשו, דיברו, צחקו, ואז היה צלצול.

הם ניכנסו לכיתות והתיישבו במקומותיהם.

"אווחחחח איך לא בא לי לחזור ללימודים!" אמרה אורית לאלה.

"כן גם לי... לימודים זה כזה מעפן.... מה יש לנו עכשיו? לשון?" שאלה.

"כן....אוף...." אמרה אורית והוציאה את מחברת לשון שלה.

נוי ומעיין נכנסו לכיתה והתיישבו מאחורי אלה ואורית.

"תראי איזה זונה... איך אני שונאת אותה..." לחשה נוי למעיין.

"עזבי אותה...פשוט תתעלמי...." אמרה מעיין שניסתה לדחות ריכולים על אורית.

"לא מותק, אני לא אשאיר את זה ככה! אני הולכת לנקום!!!"אמרה נוי והוציאה את הליפגלוס הקבוע שלה, שהיא תמיד מוציאה כשמתכננת משהו.

"מ....מה את תעשי לה?" שאלה מעיין בחשש.

"את עוד תראי..." אמרה בחיוך זומם.

המשך יבוא.

עד הפעם הבעה, שלכם,