רגעים.

השתיקה שלך צורמת באוזניי, ורק אני שומעת אותה. ורק אני קולטת את המבט שלך בין כל המבטים הריקים שסביבי.
נועץ מבט, נתקע על עיניי ולא מזיז עפעף, שלא לפספס אף צעד שלי.
עכשיו, אין בזה שום קסם. נשאר רק זיכרון וגעגוע לימים טובים יותר, לימים שבהם פחות לבד, יותר ביחד.. יותר איתך.
אף אחד מלבדך לא רואה אותי יושבת על אדן החלון, ומחכה לך. אף אחד מלבדך לא יראה את העיניים שלי בוהקות מאושר כשתגיע. אף אחד, גם לא אתה. כי לא תגיע.. לא תחזור לחבק אותי אחרי זמן שבנפרד, לא ארגיש שוב את הגעגוע מתנדף באוויר, ומחליף אותו ריח האהבה.
אף אחד מלבדך לא ישמע אותי יותר קוראת שירים וסיפורים על נסיך, נסיכה וממלכה אבודה.
אף אחד מלבדך לא יבין את המטאפורות. אף אחד לא יבחין שאלה אנחנו, שאני כותבת רק על הרגשות שלנו... שאין מספיק מילים כדי לתאר אותם, ואף אחד מלבדך לא ישוב ויגיד לי "שלא תעזי להפסיק לנסות..."
אף אחד, גם לא אתה.. כי כבר לא אתה, כי כבר אין לי אותך.
אף אחד מלבדי לא ידע על נפשי הגוססת. אף אחד מלבדי לא ישמע את מילותייך שחוזרות על עצמן בראשי שוב ושוב, כמו תקליט שבור, שמהווה רק זיכרון וגעגוע לימים טובים יותר.

My love, can you give me strength
Somehow I forgot how to ease my pain
I know I'm right where I belong
Something from nothing never proved me wrong

Could you see I've been brave
Did you notice all my mistakes
There were times I could feel you read my mind