רגעים.

חשבתי שכשאני מאושרת גם את ולעולם לא תרצי להרוס לי. חשבתי שאת רואה לתוכי, רואה את השבריריות שבי, רואה את החומות , את האדישות ואת החום הלוהט בפנים.

חשבתי שאף פעם לא תאכזבי אותי אפילו שזה אנושי ומותר והגיוני שיקרה מידי פעם. חשבתי שאת שונה ושאת המלאך השומר שלי.

אולי את לא יודעת איך לאכול את האישיות המסובכת שלי.

את לא באמת רואה את החומות, את חושבת שזה חלק ממני ולא מבינה שלהפך, זהו חלק שלא קשור אליי ולא בא מתוכי.

את לא רואה את השבריריות, את חושבת שאני חזקה וגדולה ובוגרת ועשויה מאבן בדיוק כמוך. שום דבר לא שובר אותך, אפילו לא הבכי שלי.

אני לא אדישה. יש בי צחוק וחיוכים ועוצמה שאני רוצה להקרין לכל עבר.

אני כ"כ חמה בפנים, לוהטת בוערת כמו הר געש שמחכה להתפרצות.

אני מוקפת אנשים שרוצים בטובתי ואני על גג העולם, אבל את רוצה להיות היחידה שתנחם אותי, שתחבק תנשק ותהיה בשבילי תמיד.

זה לא מסתדר לי ואני כבר לא יודעת מה לעשות

קצת התייאשתי.