רגעים.

"בלילות ובימים כולם כבר מדברים, למה את עוד נשארת ?

עדיף לרוץ לאש
לדרוש לא לבקש

ממה את מפחדת ?

יוצא שאת תמיד שותקת

אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל

כל המילים שנעלמו

תמצאי אותן בחלומות של אחרים

שנים הם שואלים , שנים לא מקשיבים
שומרים הכל בבטן , זה מצטבר וזה גובר וזה בסוף גומר
על מה את מדברת ? "

אני יכולה לשאוף לדברים שאני מסוגלת להגיע אליהם בכוחות עצמי, במאמץ, בתקווה.

אני לא יכולה לשאוף שהמצב יהיה יותר טוב

כי זה לא בשליטתי.

עומדת בצד מסתכלת על הכל נהרס נשבר ושובר אותי ואת הסובבים אליי בדרך.

"אז אצלי הכל בסדר

עד שאני נשבר"

מועקה זו המילה..

i dont wanna be like this

i just want to let you know

that everything i hold in

is everything i cant let go

אני רוצה שיום אחד לא יהיה לי מה להגיד.

לא יהיה לי חשק לצרוח לצעוק להוציא עצבים ששומרים בפנים, עמוק בתוך קופסאות נעולות שמוחבאות מאחורי ערמות של מילים.

אני רוצה לצחוק לאורך זמן ולא בהפסקות ועצירות.

אני לא רוצה לשמוע כלום ולא להיות עסוקה בדברים שעושים לי רע.

אתם מפרים את השלווה שלי.

ואני חושבת לעצמי,

את ילדה. עדיין ילדה. זוכרת?

מישהו זוכר?