מֶלַפֵפון עִם שָׁפַם.

שלום.

מי אני, אותה נערה תמימה וטיפשה שלא ארשום אודות הישרדות?

אז לא, לא הייתי בהיכל נוקיה ולא, לא ידעתי שמוכרים לזה כרטיסים אבל ישבתי כמו רובנו

מול הפלזמה הענקית שבביתי הדל עם פופקורן וטלפון בהיכון למשלוח sms יחיד ומיוחד לנעם.

אז נעמה זכתה. אוקיי. בסדר. אבל שום קול לתחמנו החמדמד? הא?!

לא פייר. דורשת הצבעה חוזרת! מיהו, אותו קפון טיפשז וטמבל שיאיים על מקומו של דן? ממתי הוא נהיה מחנכת,

שהוא יודע מתי מישהו ישקר? חרא.

אז הבנו, אתה מתוסכל מעצם היותך בן לאם חד הורית ובעל חתול, כלב וספה עם קפיצים בולטים. אבל, כיצד מעז

אתה לערער את אמינותו של דן, עו''ד ושקרן, לונדון?

כוסאעמק. התחלתי לדבר בשפה גבוהה. לפחות לא הגעתי אל סף "הארבע שקל".

בכל מקרה, נעמה נצחה גאדסעמקדאמט! [חע.] ועד עכשיו אני מנסה להבין כמה זה 2008 פחות 5008. ו

לא, אני לא אידיוט. אני יודעת שזה מינוס 3000, אבל זו שורה שמעקס ומתחכמת. גיח גיח.

ד''א, הידעתם כמה שעקרות בית נואשות והאנטומיה של גריי גאוניות? מדהים ומומלץ.

מבצע D:

1.2.3.

מקום ראשון זוכה בבאנר [400*200], השניים האחרים בכפתור לינקוק.

תודה למריאנה-

על הציורים.

להתראות, גאייס.

ד''א, מתחיל להימאס לי שלא מגיבים.

האמ. חזרתי מטיול שנתי לירושלים.

היה ממש כיף, אבל המדריך הטמבל התעקש לספר מיליארד סיפורים.

 משעממים עד מאוד.

אבל לפחות הוא נתן לנו לאכול תוך כדי.

אז בהתחלה היינו בפסגה של הר, ותוך כדי הסברים התחלנו לרדת.

הנוף הזה היה פשוט מדהים! צילמתי המון,

 אבל אין לי USB בטלפון המטומטם אז אני אעביר הכל לפלאפון אחר ואח''כ אעלה.

 אני כמעט מצאתי את מותי על הר, תוך כדי צילוםשל הנוף ההררי [כ''כ מדריך טבע מצדי] והחלקתי.

 אז חברות נחמדות שהייתי חייבת להן אוראו ואפרופו אחר כך אבל ניחא עזרו לי. [: 

ירדנו ועלינו בערך שלושה הרים, גבוהים, עם מדרגות! חרא. כואב לי בגלל זה ברגל עכשיו.

אחר כך נסענו להר הרצל.

טחנו עוד כמה קילוגרמים של חטיפים ונכנסנו למוזיאון.

 הוא פשוט מדהים! הכל כל כך אמיתי ומוחשי כזה.

הכניסו אותנו למעין רחוב וינאי כזה, של סוף המאה התשע עשרה.

זה אמיתי, כל כך אמיתי. ראינו את חדר העבודה של הרצל.

אחרי זה הייתה הפסקה ארוכה כזו, ואז עלינו אל הר הרצל.

היו שם מלא קברים של אנשים כאלה חשובים וזה כזה גורם

לי להרגיש יותר חשובה מאבי ביטר ב"מפגש הסטייק של ששון".

חע. צילמתי גם מלא דברים למרות המתחסדים הטיפשיז שהחליטו שלצלם קבר זה כמו לחלל כבוד מת.

 ואז היה עוד סיור בהר והלכנו הביתה.

אז לא יהיה פרו היום.

אבל זו כותרת מושכת, לא?

ביי חברייז.  

טוב, אמ.

הנה עלה בלוג אישי, בערך לאוויר.

שמי שיר, ממרכז הארץ, בת 12. [שישרא תמיד מורידים לה שנה].

גאד, מה עוד כותבים פה? אוראו. אוראו. העוגייה ששינתה את חיי.

אם זה היה אפשרי להתחתן עם עוגיות, הייתי עושה את זה D:

אוהבת הנס. [רק למאגניבים בטירוף מותר לאהוב את זה! XD]. משמע- קונה גופיות רגילות ב-60 שקל. ואני אפילו לא הולכת להיכנס ללמה אני חולה על זה, אז אל תשאלו בכלל.

חלק מההתמכרות להנס היא גם סידור הארון לפי צבעים, מה שאני מנסה לעשות.

האמ. מחר טיול שנתי, אחרי שלוש שנים שלא בגלל הבית ספר הקמצן הזה. אבל ניחא.

לירושלים. איזו קמצנות. בטיול לפני שנתיים [לא טיול שנתי] שלחו אותנו למזכרת בתיה. למי אכפת מבתיה? #%@$%#

שפלעייצ. מרוב שאני שומעת את ביל מדבר אני כבר מתחילה להמציא מילים בגרמנית.

טיול שנתי. סיור בו זורקים במבה על המדריך [זה קרה.] אוכלים, מצלמים ושומעים ב- MP4.

אז אני לא יעדכן עד יום שישי. חע.

ד''א, אצלנו בכיתה לטיול שנתי קוראים- טיו''ש.

טיול ירצן [עוד מילה שהמצאתי שתוארה לתאר [XD] משהו טוב] ושמקסי.

יאללה, הלכתי לחרוש את הנס ובלו בירד בחיפוש אחר בגדים. ונעליים. ותיק.

ד''א, נכון שמצלמות דיגיטליות זה טואוב?

סי יא.

עריכה 1:

גאד, למה כל הפוסט צהוב ובולט ולמה אני לא מצליחה לשנות את זה?! 

עריכה 2:

חזרתי מהטיול D: בשלבי התאוששות וכתיבה [: