פתאום, משום מקום, התגנבה אליי תחושה מפעם. קיץ, ונחתנו בישראל אחריי חופשה בארץ רחוקה. נוסעים במונית הביתה, הרחובות שקטים, האוויר מהביל, ולא לגמרי נוח בתוך נעלי הספורט שנעלנו כדיי שלא יהיה קר בטיסה.

אני כבר לא כותבת. כששאל אותי למה, עניתי, אולי כי אין בי כמיהה; כי הלב שלי מלא ויש לו בית. ודאגות קריירה... טוב, זה הרבה פחות רומנטי. בשבילן צריך לשנס מותניים ולשלוף מרפקים, לא מילים יפות.

בא לי לצבוע את הציפורניים בסגול בהיר.