את הצרות, אזרוק כמו אבן.

ונזכור את כולם.

כל השבוע עבדנו ועמלנו על הטקס שלנו.

אני, כחברת בוגרת הגדולה ביותר, לקחתי את האחריות וכולם עזרו לי.

המון לחץ, המון דאגות. שבירות, חוסר יכולת, רצון וגאווה.

בסופו של דבר, התוצאה הייתה מעולה.

טקס עם 20 נופלים, חשוב מכל.הורים שכולים, אחים, ילדים.

 עשינו כל מה שביכולתנו. והצלחנו.

אני גאה. גאה בהם ובעצמי.

אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.
(עכשיו אני מתגעגעת אליך יותר מכל, לבך הקטן קפא כקרח.)