לא עדכנתי את הבלוג מזמן והרבה קרה מאז, אבל אולי זו גם הסיבה שהחלטתי לא לעדכן מלכתחילה..

מי שלא מכיר אותי - אין טעם, גם ככה האתר הזה הלך לפח בערך. 
אבל אם אתם מתעקשים רשום עליי מספיק בסיידבאר [רשימה שמאלית].
בעצם.. אני לא יודעת עד כמה זה עדיין רלוונטי לי, הסיידבאר הזה. לא משנה.

אז....  

לפני כמעט שנה היה העדכון האחרון שלי! מתישהו כשרק התחלתי לעבוד ברשת חנויות טבע כקופאית משהו חייכנית [בקושי] שממש רוצה לארוז לכם את השקיות ולהציע לכם משהו ממבצעי החודש. אגב, יש מועדון?
בכל מקרה, זה הלך נחמד, ואז אחרי חודש הוצע לי קידום שחשבתי עליו חודש וחצי ובסופו של דבר, לאחר בערך 2.5 חודשים בתפקיד הפכתי בפוף לאחראית משמרת עם אחריות על משמרת [דה.] ועובדים ודברים. אהבתי את זה, זה עוד כסף למשכורת אבל עם קצת יותר אתגר מלשבת על התחת בקופה או לפרוק סחורה.. פתאום אני עושה הזמנות ומקבלת סחורה ומנהלת עובדים וכל מיני דברים כאלה. החלק השנוא עליי ביותר היה לנהל עובדים כי... סניף קטן, כולנו חברים, יש להם שכל לראות מה לא תקין אני לא צריכה לשבת להם על הראש כמו בייביסיטר.. הם גם העריכו אותי על זה שאני לא מצווה עליהם לעשות דברים שתכלס? לא צריך לעשות. אני לא בעד עבודה כפולה.
בכל מקרה, אני סוטה מהנושא קצת. אני שונאת לנהל עובדים ופשוט כל היום ללכת ולהגיד לאנשים מה לעשות. אבל בסופו של דבר התחילו לקחת ממני את כל השאר.. פתאום כל ההזמנות ובכללי טיפול בספקים נלקחו מידיי והועברו לבחורה אחרת כתפקיד חדש.. והתחלתי לחוות הרבה יותר סטרס כי מלחיץ אותי לעבוד עם אנשים, בתכלס. לאט לאט התחלתי לאבד מוטיבציה מלבוא לעבודה [וכמובן שבאתי כי אחריות] אבל מה... המנהלת לא תבוא ותדבר איתי על זה כמו בן אדם רציונאלי, היא תזמן אותי לשימוע לקראת פיטורין. אף פעם לא באתי לה טוב בעין אז זה הפתיע אותי פחות משזה היה אמור. אז אמרתי לא תודה, והגשתי מכתב פיטורים. אם את כל כך לא רוצה אותי פה או שאת מנסה לאיים אז אני לא צריכה את זה, תזכרי שאת צריכה עובדים, לא הם אותך. יש מספיק תעסוקה מחוץ לחור הזה [וניגע בזה בקרוב]. יצאתי מהמקום הזה חצי מרוצה, כי בעצם התכוונתי לפרוש חודש אחרי אבל הם קיצרו לי את זה.. טוב נו שיהיה. 

מה עוד התחדש בתקופה הזו?

אני והחבר בזמנו נפרדנו סופית. הסיבה? מוטיבציה. מדהים, לא? אבל זה קצת קשה לנסוע כל סופ"ש רחוק כל כך לצפון כדי שלא יבוא לו לעשות כלום חוץ מלשבת במחשב, לישון 20 שעות ביום ולצעוק על אמא שלו שגרה ליד...
הוא היה אומר לי דברים לפעמים שהיו שוברים אותי, ולקראת הפרידה הוא הוציא עוד הרבה דברים כל כך שטחיים ושטותיים שהאמת? אם הוא מבחין בהם אחרי מערכת יחסים של שנה [!] פשוט לא אכפת לו ממני כפי שחשבתי. וגם אני הבנתי שאין לי חיבור אליו והוא איבד את הניצוץ הזה שהיה לו בעיניים ללקום ולעשות דברים.. הרבה יכולים להגיד שהייתי איתו רק בגלל העבודה או משהו כזה אבל זה מאוד מאוד קשה להסתדר עם אדם שנגמרו לו השאיפות. כשנגמר לו הכוח להכל נגמר לו הכוח גם אליך ו.. לי אישית אין מספיק כוח לסחוב את שנינו.

מה עוד...

אני ורודה עכשיו. בחודש אפריל בערך החלטתי ללכת לספר שיעשה לי מלא צבעים שלא אמרתי לאף אחד עליהם. התכוונתי לעשות שיער פניקס [שורש אדום, כתום וקצוות צהובים] אבל הספר שהלכתי אליו [מספרה מאוד מוכרת באזור, עם שם לעצמה] אמר שאי אפשר להבהיר את הקצוות כי הם יתפרקו [כן, הם היו שרופים עד מאוד] והציע אלטרנטיבה - שורש סגול, עובר לאדום וקצוות כתומים. כמובן שחברי הטוב גוגל תמונות הצליח להפליץ תוצאות מעניינות של שילוב הצבעים הזה שנראה ממש ממש אדיר [!!!] אז אמרתי לו יאללה! עושים את זה! ויצאתי אחרי 4-5 שעות מהמספרה עם אותו צבע שיער שהיה לי [טיפה יותר כהה], פן, ו500 שקל פחות. כמובן שהתחלתי להלחץ וחברתי הטובה מהעבודה התקשרה לצעוק עליו ודרשה תיקון, וכך היה שבוע לאחר מכן.
כשראיתי שהוא הבהיר לי את השיער לכתום בהיר והתחיל למרוח לי לה ריץ' על הראש ידעתי שזה אדם שאני לא חוזרת אליו בחיים והוא לא יודע מה הוא עושה. שום בעיה עם אף אחד מהשלבים, רק שכחול\סגול לא תופס על כתום אלא רק אחרי טיפול בצהיבות עם טונר אבל אתה יודע, אתה הספר עם השם הטוב מי אני שאגיד לך את זה.
לפחות התיקון היה בחינם ולמדתי שאני לגמרי יכולה להתמודד עם צביעה בעצמי [האדום היה קל, אבל חשבתי על כל תהליך החמצון שיכול להיות בעייתי בבית]. מאז זה מה שעשיתי, ורודים מדהימים שמקבלים יותר מדי תגובות ברחובות. 
ויתרתי לחלוטין על העניין של להאריך את השיער והחלטתי לעשות קארה. כל כך הרבה יותר קל להתמודד עם החום ככה. 

מה עוד... עשיתי קעקוע, סופסוף. אחד שעיצבתי לפני כשנתיים בצבא, החלטתי שהוא הולך להיות עליי והנה הוא עליי. יצא נהדר בסך הכל, וממש ממש לא כואב. הרגשתי שמציירים עלי עם עט-עפרון כל התהליך.

החלטתי לשים את הראש במקום כלשהו ובחרתי בקורס טכנאי מחשבים ורשתות, מרגישה נהדר עם זה שסוף סוף מצאתי כיוון לעצמי, וגם אם לא - רכשתי ידע, מה רע? קורס קצר ונחמד שלא עולה יותר מדי [לעומת אחי שהלך על קורס פי 4 יותר ארוך ויקר]. אחריו אוכל לטפל שמחשב שלי [ושל אחרים] בלי עזרה מחבריי הטובים.
אבל! הקורס בפתח תקווה. איך מגיעים לפתח תקווה?!

יש פתרון!

עוברים לגור שם.
כן, עברתי דירה לפתח תקווה, ממש במרכז העיר. הכל קרוב, שכירות במחיר סביר, דירת 2 חדרים ממש חמודה, מרוהטת לחלוטין... אבל אני לא יכולה לגור פה לבד נכון? ההורים שלי החליטו לבקר כל 3 ימים בערך אז אני לא באמת לבד. אבל בתכלס, להחזיק דירה לא כיף לבד.

לכן החלטתי לעבור ביחד עם..... פם פם פם~! החבר הכי טוב שלי, אותו אחד שנדלקתי עליו עוד בתיכון, מהרגע הראשון שנכנס לכיתת האנגלית שלנו. לקח לנו בערך 4 שנים להבין שהרגשות עדיין שם והם הדדיים. מסתבר שבמשך כל הזמן הזה אהבנו זה את זו אבל לא היינו אמיצים מספיק להסתכן בלהרוס את הידידות שלנו. אבל אני שמחה שעשינו את זה בסופו של דבר.
אתם בטח תוהים [או שכבר מזמן עזבתם] איך האהבה שלי אליו מסתדרת עם מערכות היחסים שהיו לי, אחת שהחזיקה 8 חודשים ועוד אחת שהחזיקה שנה? 
אז ככה - כשאתם חברים טובים אתם אוהבים זה את זו בצורה ידידותית לחלוטין - או כך נדמה. כשמשהו לא בסדר אתם כנראה תתקשרו זה לזו כי אתם חברים הכי טובים. "היי ג'ן, בא לך להפגש בעיר?, זה לגמרי האנגאאוט סביר כי לא יקרה כלום בכל מקרה, וגם ככה החבר לא צריך לקחת אותך לנצח מכל החברים שלך. זהו? מערכת יחסים אז אין חיי חברה אם החבר לא שם? לא, אני נגד. אבל הדיבורים תמיד היו שטחיים על סרטים ומוזיקה ושטויות בסגנון. כשמערכת יחסים הולכת לעזאזל פתאום נזכרים מי היה שם בשבילך בכל רגע. וכשמגלים שאותו אדם כרגע פנוי ולא במערכת יחסים ושהוא רואה אתכם באותו אור זה חיבור מיידי. 

אני שמחה שכך הדברים הסתדרו כי זה גם אומר משהו על עצמי.. 
אני מניחה שכולם מכירים את הסרט [לא קראתי את הספר] "כמה טוב להיות פרח קיר"?
כשראיתי אותו לראשונה התחברתי למשפט אחד שנאמר שם - אנחנו מקבלים את האהבה שאנחנו מרגישים שמגיעה לנו. 
ולכן, עכשיו, כשאני מקבלת אהבה חיובית וטובה ומעודדת, ואני בוחרת להיות חלק מזה, אני מרגישה כאילו באופן כזה או אחר השלמתי עם עצמי, כי אני בעצם אומרת לעצמי שלא מגיע לי יחס שהוא פחות מזה. מגיע לי יחס טוב. ואני מקבלת אותו ~

אמרתי שניגע בנושא של עבודה בהמשך, נכון?  אז הנה -

מאז שעברתי לפתח תקווה אני ממש ממש מתקשה למצוא עבודה. השלטים בחנויות באזור הבית לא רלוונטיים והם לא מורידים אותם [או שאני לא באה להם טוב בעין] או שמחפשים מוכרת מבוגרת, או לסניפים אחרים, ושאר העבודות באזור שהן כבר דרך חברות השמה וכוח אדם הם בעיקר שירות לקוחות טלפוני.. וזה מפחיד אותי מאוד כי אני מרגישה שאני אצטרך להתחבר עם שאר הנציגות ואני ממש לא מוכנה לקשרים כאלה כרגע. מספיק קשה לי עם אנשים... אל תכניסו אותי למוקד עם עוד 50 אנשים שאצטרך לדבר איתם בסופו של דבר. 

איבדתי את החשק להמשיך לכתוב. 
שיהיה לכם יום יותר טוב משלי..