מהפרק הקודם:
לפתע נפתחה הדלת ,
"נועם?" שאלתי,
'מה נועם עושה פה ?מה הוא קשור?' חשבתי,
"אה אני רואה שהתעוררת, מה למה כולם כאלה רציניים?" אמר,
"נועם שתוק רגע" אמרה דניאלה,מביטה על נועם בכעס והמשיכה,
"זה בקשר ל.."
פרק 11 D;
"זה בקשר להורים שלך" אמרה דניאלה בלחש,
"ההורים שלי מה איתם?" אמרתי,
"קרתה רעידת אדמה והם נעדרים" אמרה דניאלה בעצב רב,
"מה" אמרתי בלחש,מנסה לעקל את זה,
נעדרים ?לא זה לא קורה לי, זה פשוט לא יכול לקרות.
"כן נעדרים ואח שלי נהרג" אמרה דניאלה ולפתע פרצה בבכי,
לא אמרתי כלום הייתי בשוק,אבל פשוט בשוק,
ההורים שלי מתו?לא זה לא אפשיר,זה בטח סיוט,
מה אהיה עכשיו ולפתע התעלפתי,
"נועה!" צער אליאור,
"נועה תעני לי בבקשה" התקרב ולטף את פנייה,
"דניאלה תקראי לרופאה" אמר אליאור בחרדה,
דניאלה מיד יצאה וקראה לרופאה,
הרופאה נכנסה וביקשה מכולם לצאת,
"אולי לא הינו צריכים לספר לה את זה כרגע?" שאלה דניאלה בעצב,
"אולי?, אני מתחיל לחשוב שהינו צריכים לספר לה שהיא כבר תצא מהבית חולים" אמר אליאור,
"כן אה" נאנחה רותם,
"איפה רן?" שאלה לפתע דניאלה,
"הוא הלך לשתות משהו" אמר נועם,
"לפחות נועה התעוררה" אמר אליאור וחייך חיוך קטן,
היה אפשר לראות שהוא באמת אוהב אותה.
"אז מה יהיה עכשיו?איך נועה תשלם על הפנימייה?" שאלה רותם,
"אין לי מושג,את חושבת שאולי יעבירו אותה לבית יתומים?" שאלה דניאלה,
"אולי יש לה דודים או קרובי משפחה שיאמצו אותה" אמרה רותם,
"כן האמת שיש מצב" אמרה דניאלה,
לפתע יצאה הרופאה ,
"מה איתה?" שאל אליאור בדאגה,
"היא בסדר ,היא רק התעלפה, תנסו שהיא לא תהיה בלחץ" אמרה הרופאה,
"אנחנו יכולים להיכנס" שאלה רותם,
"כן" אמרה והלכה,
"נועה!,נועה את בסדר" שאל אליאור והתקרב,
"כן אני בסדר, קצת כואב לי הראש" אמרתי,
"אני לא יודעת מה אני יעשה בלי ההורים שלי" אמרתי והתחלתי לפרוץ בבכי,
"אל תדאגי אנחנו נהיה איתך,וגם הם נעדרים לא בטוח שהם מתו" אמר אליאור וחיבק את נועה,
"כן אני יודעת אבל..אבל כמעט בטוח שהם מתו אם הם נעדרים , כי זה היה די מזמן לא?
בן אדם לא יכול לא לחיות בלי אוכל ומים ואם הם נפצעו אז בטוח שהם כבר מתו" אמרתי בוכה,
"אני מעדיפה לדעת הכל ואחרי זה לא להתאכזב ולא לפתח צפיות שהם בחיים" המשכתי,
"כן האמת שזה יותר כדי" אמרה רותם,
"טוב איפה רן? אני ילך לחפש אותו ,כבר באה" אמרה דניאלה מעוצבנת,
~~
דניאלה חיפשה וחיפשה ולא מצאה אותו בשופ מקום,
היא החליטה לצאת החוצה אולי הוא שם,
'יאו איפה החמור הזה ?לאן הוא נעלם' חשבה דניאלה,
"רן?" אמרה דניאלה לא מאמינה למה שהיא רואה.
~~
"טוב אנחנו נשאיר אותם לבד בטח שאתם צריכים לדבר" אמרה רותם וכולם יצאו חוץ
מאליאור,
אליאור ישב על המיטה,
"אממ אליאור" התחלתי להגיד, הסתכלתי עמוק לתוך עיניו,
"אל מה שדיברנו קודם,שהינו בחדר.."המשכתי להגיד,
הפסקתי לרגע לא ידעתי איך להגיד זאת,
לא הייתי בטוחה בשום דבר,הייתי לפתע מבולבלת.
"את לא חייבת להגיד לי עכשיו את התשובה" לחש לי אליאור,
"אבל אני..|התחלתי להגיד, רציתי להגיד לו כ"כ.
"אבל אני..אני.." המשכתי אך פתאום נשמע צלצול הפלאפון שלי,
ניגשתי לענות.
"הלו" נשמע קול,
"אמא?" אמרתי,מופתעת.
פרק נורא נחמד,
אני נורא מצטערת שאני לא כזה מעדכנת פשוט אין לי זמן OO"
אני יגידלכולם כנראה מחר ><"
מקווה שאהבתם
<3
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
