החיים ע"פ מעייני אור

עברו הרבה דברים בימים האחרונים .

שקשורים בי וביאן .

אבל רק מהצד שלי .

הוא כמו קיר , קרח , אין עם מי לדבר .

הוא כבר מצא את האחת האחרת שלו , ואני כבר מין היסטוריה שכזאת.

רק אני ניתקעתי , הוא לא יוצא לי מהראש .

אם רק הייתי יודעת שזה מה שיקרה אחרי שניפרד ,

בחיים לא הייתי מתחילה קשר כזה .

אני שבר כלי.

כל שיחה שלי איתו אני בוכה , והוא אפילו לא יודע .

חברה שלי , כן בטח .. חברה ,

היא עכשיו איתו , ומשחקת אותה כאילו הכל בסדר ...

היא לא יודעת כמה קשה לי לראות אותם ביחד .

מתחבקים , מתנשקים .. והכל ? כדי שליאן יהייה טוב !

איתי לא היה לו טוב , אז לפחות איתה כן .

אני פשוט מתפרקת כל פעם שאינ חושבת עלינו , עליו .

אתמול דיברתי עם חברה על זה ...

הבן אדם הראשון שבאמת הבין אותו .

גם היא עברה כזה דבר , לפני שנה .

התחלתי לבכות לה , לא הפסקתי .. הדמעות לא הפסיקו .

כאילו הצטברו בעיניים שלי אוקיינוסים שלמים ,

ורק כשסופסוף מישהו הבין אותי , הכל התפרץ !

אני לא יכולה יותר .

כ"כ רוצה להיות איתו עוד פעם אחת .

עוד נשיקה אחת , חיבוק אחד , אמיתי .

ואחריי זה שיגיד לי שכבר לא אוהב אותי , כדי שאוכל להמשיך לחיות.

אני ימות , ישבר כשהוא יגיד את זה ,

אבל זה יוציא אותי מהבועה הזאת של 'אולי אי פעם נחזור...' .

אם היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ,

כמה דברים הייתי עושה אחרת .....

= (