עברו הרבה דברים בימים האחרונים .
שקשורים בי וביאן .
אבל רק מהצד שלי .
הוא כמו קיר , קרח , אין עם מי לדבר .
הוא כבר מצא את האחת האחרת שלו , ואני כבר מין היסטוריה שכזאת.
רק אני ניתקעתי , הוא לא יוצא לי מהראש .
אם רק הייתי יודעת שזה מה שיקרה אחרי שניפרד ,
בחיים לא הייתי מתחילה קשר כזה .
אני שבר כלי.
כל שיחה שלי איתו אני בוכה , והוא אפילו לא יודע .
חברה שלי , כן בטח .. חברה ,
היא עכשיו איתו , ומשחקת אותה כאילו הכל בסדר ...
היא לא יודעת כמה קשה לי לראות אותם ביחד .
מתחבקים , מתנשקים .. והכל ? כדי שליאן יהייה טוב !
איתי לא היה לו טוב , אז לפחות איתה כן .
אני פשוט מתפרקת כל פעם שאינ חושבת עלינו , עליו .
אתמול דיברתי עם חברה על זה ...
הבן אדם הראשון שבאמת הבין אותו .
גם היא עברה כזה דבר , לפני שנה .
התחלתי לבכות לה , לא הפסקתי .. הדמעות לא הפסיקו .
כאילו הצטברו בעיניים שלי אוקיינוסים שלמים ,
ורק כשסופסוף מישהו הבין אותי , הכל התפרץ !
אני לא יכולה יותר .
כ"כ רוצה להיות איתו עוד פעם אחת .
עוד נשיקה אחת , חיבוק אחד , אמיתי .
ואחריי זה שיגיד לי שכבר לא אוהב אותי , כדי שאוכל להמשיך לחיות.
אני ימות , ישבר כשהוא יגיד את זה ,
אבל זה יוציא אותי מהבועה הזאת של 'אולי אי פעם נחזור...' .
אם היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ,
כמה דברים הייתי עושה אחרת .....
= (
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
