לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I'm sorry I can't be perfect


פאנפיק על מקפליי...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2009

פרק 15


בוקר אור לכולם אני מאמינה שאתם ישנתם כמו בני אדם בלילה ולא קמתם כל רבע שעה לבדוק מה השעה   

לא משנה טוב הינה פרק 15.... פרק קצת קשה אבל היותר קשה עוד לפנינו....

 

Mihcael Jackson(1958-2009)  R.I.P

ג'יימס בורן לקח את זה טיפה קשה....כולם לקחו את זה קשה אבל ג'יימס הכי, הוא היה מטורף עליו בואו ונאמר ה"אליל" שלו.

 

טוב נעבור למשהו יותר משמח....[לא בדיוק,אבל עדין]

 

פרק 15

העיניים שלי נפקחו לאט, ראיתי אזור מוכר, ראיתי את החדר שלי ושל דאגי הסתובבתי לצד השני ולא היה שם אף אחד. פתאום שמעתי צעדי שמתקרבים לחדר.

"את ערה? " שאל קול כמעט בלחש מוחלט

"כן" אמרתי

"איך את מרגישה? " שאל הקול

"בסדר" אמרתי "למה הבגדים שלי ושלך רטובים? "

"את לא היית מודעת למה שקרה לך בלילה..." אמר דאגי

"אמ...לא" אמרתי

"את נרדמת וגם אני " אמר דאגי "אחרי כמה זמן התעוררתי מהמלמולים שלך ואז התחלת לצרוח 'לא דניאל' אמרתי גם 'אני יהרוג אותך' ועוד כול מידי דברים אמרת שאת אוהבת אותי ושאת שומעת את האמבולנס"

"אז זה היה חלום...!? " ספק שאלתי ספק אמרתי

"אני לא יודע מה חלמת אבל מה בטוח כשניסיתי להעיר אותך בטפחות קלות התחלת שוב לצרוח ואפילו לבכות טיפה, התחלתי להילחץ כי ראיתי שלא הצלחתי להעיר אותך אז מיד התקשרתי לטום שיבוא ושיביא איתו רופא והוא בא לפה תוך בערך15 דקות, הרופא בדק אותך ואמר שהחום שלך גבוה ואמר שצריך לעביר אותך לאמבטיית מים קרים יחד עם הבגדים והתחלת להשתולל שוב והתזת מים לכול מקום, אחרי כמה דקות הרופא אמר שנוציא אותך משם למיטה לקחתי אותך למיטה והרופא התקרב אליך ונתן לך זריקה של משהו ואמר שתתעוררי בבוקר" אמר דאגי

ראיתי על פניו שהוא מאוד רגוע.

"למה אתה ניראה מאוד רגוע? " שאלתי

"דבר ראשון את התעוררת" אמר דאגי "ודבר שני אני יודע למה התנהגת מוזר, אבל אני עצבני אפשר לומר שאני מאוד עצבני על זה שלא סיפרת לי, מה חשבת לעזאזל למה? לא סיפרת לי? "

"כי...כי...כי פחדתי" אמרתי "זה למה"

"אבל אני צריך לשמוע את זה מטום? " אמר דאגי "אבל טום? כלומר אני,בעלך ואני צריך לשמוע מהחבר שלי שאשתי בהריון? "

"אני לא ידעתי מה לעשות ואני יכולה בוודאות להגיד לך שיש לנו תאומים ואני כבר בחודש השלישי" אמרתי בוכה

"עוד דבר, הרופא אמר שזה היה בגלל לחץ נפשי גבוה" אמר דאגי

"מעניין למה" אמרתי

"פשוט היית צריכה להגיד לי" אמר דאגי והתקרב אלי "שלא תעיזי לעשות לי את זה יותר"

"אני מבטיחה" אמרתי מנגבת את הדמעות

הוא חיבק אותי חזק, הרגשתי מאושרת שזה היה רק סיוט לא רציתי שהוא יפסיק לחבק אותי חיבקתי אותו חזרה שכבנו אחד ליד השני בחדר כמה דקות מחובקים חזק אחד בתוך השני.

"אני אוהב אותך" הוא לחש לי באוזן

"גם אני אוהבת אותך" אמרתי לו

"בואי, ארוחת בוקר מחכה רק לך" אמר דאגי

"אוקי" אמרתי ויצאנו מהחדר.

 

נכתב על ידי mrs.poynter in the future , 26/6/2009 08:50  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  mrs.poynter in the future

בת: 32

Skype:  Hadar Hevroni 




הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmrs.poynter in the future אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mrs.poynter in the future ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)